סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: לוחמים נדרשים לצאת לפעילות מבצעית כחצי שעה לפני כניסת שבת. הפעילות עתידה להימשך מספר שעות, ובמהלכה לא יוכלו להתפלל במניין או לסעוד סעודת שבת. האם נכון שיקיימו "קבלת שבת מוקדמת", ויקדימו להתפלל ולסעוד סעודת שבת לאחר זמן "פלג המנחה"?
תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף כ"ז) נאמר, שניתן להקדים ולהתפלל תפילת ערבית עוד לפני שקיעת החמה, ואף לקדש קידוש של ליל שבת מבעוד יום. הלכה זו נפסקה בפשטות בשולחן ערוך, ואף שהיו מגדולי הדורות שהסתייגו מקבלת שבת מוקדמת (ובכללם האר"י ז"ל, הגר"א ואחרים), מנהג נפוץ ברבות מקהילות ישראל מדורי דורות היה להקדים ולקבל שבת, בעיקר בשבתות הקיץ הנכנסות בשעה מאוחרת. עד עצם היום הזה רבים נוהגים לקיים בשבתות הקיץ "קבלת שבת מוקדמת", ולהקדים את תפילת ערבית וסעודת השבת עוד לפני שקיעת החמה.
ל
דעת רבים מפוסקי הזמן (הגרש"ז אויערבך, הגר"י אריאל ועוד), חיילים הנדרשים לצאת לפעילות מבצעית לא ינהגו בדרך זו. נימוקם הוא, שלא נכון להקדים ולקבל את השבת, כאשר ידוע בוודאות שיצטרכו לעשות מלאכה לאחר מכן. מציאות זו, שבה אדם מכניס את עצמו למצב שבו מפאת פיקוח נפש יהיה עליו לחלל את השבת – היא מציאות לא רצויה. על כן, חיילים אלה יאכלו לפני היציאה את ארוחתם כארוחת חול רגילה, ולאחר מכן, סמוך מאוד לשקיעה, יקבלו שבת (באמירת "הריני מקבל עלי שבת קודש"), ואילו את תפילת השבת, הקידוש והסעודה, ידחו להמשך הלילה, במידת האפשר.
אמנם, יש מפוסקי הזמן (הגרי"ש אלישיב, הגר"מ אליהו ועוד) שחלקו על כך, וקבעו שהיות ומדובר על חיילים היוצאים לפעילות מבצעית, הרי שאין בדבר חילול שבת כלל. חיילים אלה אמנם יוצרים מציאות שתחייב ביצוע מלאכות בזמן תוספת שבת, אך מלאכות אלה נדרשות לצורך פיקוח נפש, ועל כן אין בהן איסור. לפיכך, ראוי שיקדימו לקבל שבת, להתפלל ערבית ולסעוד כהלכה, ולאחר מכן יצאו לפעילות המבצעית המוטלת עליהם, שכאמור אין בה "חילול שבת" כלל.
הלכה למעשה, הכרעת הרבנות הצבאית (תורת המחנה, פרק ל' תשובה ה') היא, שכאשר ישנה אפשרות לסעוד או להתפלל בהמשך הלילה, ראוי לנהוג כדעה הראשונה, ולא ליצור באופן יזום קבלת שבת מוקדמת אם ידוע שבזמן תוספת השבת יהיה צורך לבצע מלאכות לצורכי פיקוח נפש. אולם, אם לא תהיה אפשרות לתפילה או לסעודה בהמשך הלילה, ראוי לסמוך דווקא על הדעה השנייה.
השיקול המכריע בהנחייה הלכתית זו הוא, שדווקא לוחמים העוסקים בלחימה תקופה ממושכת, זקוקים באופן מיוחד לחוש ולחוות את קדושת השבת ואת אווירת השבת, ככל שהדבר מתאפשר להם, ובהתאם לנסיבות המבצעיות. אמנם, מצוות המלחמה דוחה את השבת, ואף על פי כן – גם בזמן מלחמה זקוקים החיילים והמפקדים לחוסן רוחני, שנבנה בין היתר מכוחה של השבת. דומה, שהיכולת להתפלל קבלת שבת וערבית בנחת, לקדש קידוש היום ולסעוד סעודת שבת כהלכתה – תתרום באופן משמעותי לחוסנם של הלוחמים, ותאפשר להם לבצע את מגוון המשימות המוטלות עליהם בצורה טובה יותר. כאמור, במצבים אלה ראוי לסמוך על דעת אותם פוסקים גדולים וחשובים, שלא חששו במקרה כזה ל"גרימת חילול שבת", והתירו להקדים ולקבל את השבת עוד לפני היציאה לפעילות המבצעית.
