הרב ד"ר משה רט (מכון ידעיה)
אין פלא שחוקרי המקרא לא מסוגלים להסכים ביניהם על דבר אחד
מדי פעם יוצא לי לשוחח עם אנשים שנחשפו לתחום ביקורת המקרא, ובטוחים שהתורה מורכבת למעשה מתעודות שונות שנכתבו על ידי אנשים שונים ונערכו בזמנים שונים. אלא שהראיות עליהן הם מבססים את שיטתם נוטות להיות קלושות למדי: סתירות לכאורה בין תיאורים שונים בתורה, כפילויות, שינויי סגנון וכדומה.
אין ספק שקריאה בתורה מעוררת לא מעט שאלות. אבל התשובות שנותנת להן ביקורת המקרא הן בעייתיות מכמה סיבות. ראשית, תשובות כמו "מקורות שונים" או "טעות סופר" הן בבחינת פתרון קסם: תמיד אפשר להציע אותו כתשובה לכל שאלה שהיא, אין צורך להוכיח אותו ואין דרך להפריך אותו. והבעיה עם פתרונות קסם כאלה היא שהם מובילים לעצלות מחשבתית. למה לטרוח לחפש הסבר מעמיק, אם תמיד אפשר לתרץ כל בעיה בהינף יד של "מקורות שונים"?
הגע בנפשך: הרי אילו היה ידוע לנו כעובדה ברורה שהטקסט שלפנינו נכתב על ידי אדם אחד, מה היינו עושים אז עם כל הסתירות והכפילויות? דופקים את הראש בקיר? מן הסתם לא – היינו מתאמצים ומחפשים דרכים ליישב אותן, וסביר להניח שגם היינו מוצאים. במקרים שלא, לכל היותר היינו נשארים עם שאלה. ובכן, זה בדיוק מה שעושים לומדי התורה המאמינים: הנחת המוצא שלנו היא אחדות התורה, ולכן אנו משתדלים למצוא תשובות לשאלות בלי לברוח לפתרונות קסם של "מקורות שונים", ופעמים רבות גם מוצאים. ואם לא, לא נורא; עצם זה שאנו מסוגלים בכלל לקרוא ולהבין את התורה, שנכתבה לפני אלפי שנים בתקופה בה השפה והמנטליות היו כה שונים משלנו – זה פלא גדול. קל וחומר כאשר מדובר בספר שנכתב על ידי ה', שבוודאי מחשבותיו וכוונותיו נעלמות מאיתנו. כך שהעובדה שיש גם דברים שאינם מובנים לנו אינה מפתיעה כלל, אלא מתבקשת. אנשי הביקורת לעומת זאת חוטאים באנכרוניזם כשהם מניחים שהם יודעים איך אמור להיראות ספר אחיד בן אותה תקופה, ו"מפרקים" את התורה כשאינה תואמת לציפיות אלה.
לסיכום, ביקורת המקרא מניחה את המבוקש ומובילה לעצלות מחשבתית. אין פלא שחוקרי המקרא לא מסוגלים להסכים ביניהם על דבר אחד – לא על ההנחות, לא על שיטות המחקר ולא על המסקנות. אין אפוא כל סיבה לקחת אותם יותר מדי ברצינות.
(כי תבוא תשפ"א)
