אני ואלכסנדר מוקדון

אפשר להשוות בין שני אנשים רק כאשר שניהם התמודדו מול אותם אתגרים

מה משותף לי ולאלכסנדר מוקדון? שנינו לא הפסדנו באף קרב מול האימפריה הפרסית. אז למה לו קוראים "הגדול" ולי לא? למה אני לא נחשב לגיבור כמוהו? מהסיבה הפשוטה, שהוא נלחם מול האימפריה הפרסית ואני לא. לא חוכמה לא להפסיד בקרב שלא נלחמים בו. רק מי שנלחם בפועל יכול להתגאות בכך שלא הפסיד.

לפעמים אנחנו מחשיבים את עצמנו לצדיקים, משום שלא עשינו עבירות חמורות כלשהן. אנחנו מסתכלים על עצמנו במראה, וסך הכל נראים בסדר: לא רצחנו, לא נאפנו, לא גנבנו, לא זלזלנו בהורים, לא בגדנו בחברים, לא סחרנו בסמים ואין לנו רישום פלילי במשטרה. הכל טוב ויפה, אבל האם הסיבה שלא עשינו את כל הדברים הללו היא באמת משום שאנחנו צדיקים – או אולי משום שלא היתה לנו שום הזדמנות סבירה לעשות אותם?

יש מושג שנקרא "מזל מוסרי". פירושו הוא שאני מתנהג בצורה מוסרית לא מתוך בחירה אלא כי היה לי מזל. למשל, אדם שגדל בבית עשיר עם כפית של כסף, לא גנב מעולם משום שמעולם לא נאלץ לגנוב. לעומת זאת שכנו העני גדל בשכונת פשע ומצוקה ומגיל צעיר מצא את עצמו גונב למחייתו. האם הראשון בהכרח צדיק יותר מהשני? לאו דווקא. פשוט היה לו מזל להיוולד במקום הנכון. אילו היה נקלע לאותה מצוקה כמו שכנו, יתכן מאד שגם הוא היה גונב כמוהו.

אפשר להשוות בין שני אנשים רק כאשר שניהם התמודדו מול אותם אתגרים, כאשר לשניהם כוחות נפש שקולים. במקרה זה אפשר לומר שמי שבחר בטוב הוא צדיק ומי שבחר ברע הוא רשע. אבל כל עוד הנסיבות או כוחות הנפש שלהם שונים – הרי שהמעשים השונים נובעים בעיקר ממזל ולא מבחירה. עבריין שיושב בבידוד בבית הכלא לא עושה שם שום עבירה, אבל זה לא הופך אותו לצדיק הדור. הוא לא הפסיד במלחמה מול היצר פשוט משום שהוא לא נלחם נגדו שם. האם הוא שונה מהותית מאנשים שגדלים בחברה הגובה מחירים כבדים ממי שמתנהג בצורה לא מוסרית? גם הם לא מתמודדים באמת מול היצר. רק מי שמתמודד באמת ומנצח – יכול להיחשב צדיק.

כדאי לחשוב על כך במסגרת חשבון הנפש לקראת ראש השנה.

(ניצבים תשפ"א)