הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)המלאכים תופסים מקום מרכזי ביהדות. התנ"ך וספרות חז"ל מלאים בתיאורים על מלאכים שונים, סוגיהם ותפקידיהם, וכך גם כמובן ספרות הסוד והנסתר. שירת המלאכים והשבח שלהם נזכרים בתפילות שבכל יום ("קדושה"), בברכת האב לבניו ("המלאך הגואל"), בבקשת ברכתם בערב שבת ("שלום עליכם מלאכי השרת"), ועוד.
ועם כל זה, נראה שחלק גדול מהיהודים הדתיים לא ממש מאמין במלאכים. אם ישאלו אותם, הם יאמרו שוודאי שיש דבר כזה מלאכים; אבל בפועל הם אינם תופסים כמעט מקום במחשבותיהם, בתפיסת עולמם ובהשקפתם. כמה יהודים מתעניינים באמת במלאכים? כמה מנסים ללמוד ולהבין לעומק את טבעם של המלאכים, את מקומם בעולם, ואת היחסים בינם לבין בני האדם? עד כמה שידוע לי, חוץ מאנשי תורת הסוד, רק בודדים עושים זאת. היהודי הממוצע מעביר את חייו מבלי להקדיש כמעט מחשבה לנושא חשוב זה.
למה זה כך? יהיו שיתרצו את עצמם בטענה שהעיסוק במלאכים שייך למקובלים ויודעי ח"ל, ולא לאנשים פשוטים. זה נכון כמובן שלא כל אחד יכול להבין כל דבר; אבל הרי על אלוקים עצמו, על תאריו ודרכי הנהגתו, כולם מדברים, לומדים ומנסים להבין, איש לפי מדרגתו. אז האם המלאכים הם יותר "נסתרים" מאשר הקב"ה עצמו?
נראה שאחד הגורמים לסילוקם של המלאכים מעולמו של היהודי, הוא השפעת הפילוסופיה הרציונליסטית של הרמב"ם וההולכים בדרכו. הפילוסופיה הרמב"מיסטית-רציונליסטית, המליכה את שכלו של האדם והגיונו על המציאות כולה, ודרשה לקבל את אישורו בנוגע לכל אמונה ודעה. ומכיוון שהדוגמה האריסטוטלית כבלה את השכל וההיגיון לתבניות נוקשות ומקובעות, ויצרה את האשליה כאילו הלוגיקה הזו היא מדע מדויק – הרי שכל מה שלא "נראה הגיוני" לאדם המשכיל, סולק מיידית מתפיסת המציאות, והוגדר כאמונת-הבל ודמיון שווא.
אבל מה עושים עם המחויבות לכתוב בתורה ובדברי חז"ל? כאן נכנסה הפרשנות היצירתית: הדברים אינם כפשוטם, אלא רק מרמזים על משהו אחר, רציונאלי ומתקבל על הדעת.
כל המלאכים רבי הרושם של התנ"ך – הכרובים עם להט החרב המתהפכת, משמר השרפים סביב כסא ה', חיות הקודש במרכבה שבחזון יחזקאל, מלאכי המשחית שהחריבו את סדום ועמורה, נגפו את העם בימי דוד ושרפו את צבא סנחריב – הפכו להיות לא יותר מאשר דימויים, משלים, מטאפורות, דמויות שקיימות רק בחיזיון או בחלום. מה שקיים באמת הם כוחות הטבע, שעל דרך ההשאלה והמשל מכונים "מלאכים". כך צומצם צבא השמיים על כל תפארתו ורוממותו, לקוטן כזה שיוכל להיכנס למוחו המצומצם של "האדם המשכיל", ולתפיסת עולמו "הרציונאליסטית".
בעקבות גישה זו, איבדו בעיני העם המלאכים וכל העולמות העליונים את ממשיותם, והפכו להיות משהו "רוחני", מעורפל, חסר ממשות אמיתית. מלאכים הם רק דימויים, גן עדן וגיהינום הם רק מטאפורות, וכל דברי התורה וחז"ל הם רק משלים וחידות. והגרוע מכל, גם אלוקים עצמו הפך להיות משהו בלתי מוגדר ובלתי ניתן לתיאור, מעורפל ובלתי ממשי, במקום להיות הא-ל החי ורב הכוח והתפארת שהוא באמת.
כך יצר לעצמו "האדם המשכיל" עולם נוח, קטן, חמים ומוכר, בו הוא יכול להרגיש בבית, מבלי לחוש מאוים ע"י ישויות וכוחות שמעבר להבנתו ולמציאות המוכרת לו. מבחינתו, מה שקיים זה מה ששכלו הקטן משיג, וכל השאר זה רק דימויים ורעיונות מופשטים בלתי מזיקים. "מציאות רוחנית", אכן…
הגיע הזמן להשתחרר מהאשליה האגוצנטרית והמתנשאת הזו, ולהבין שישנם הרבה יותר דברים בשמיים ובארץ, ממה שהפילוסופיה הקטנה שלנו מכירה. אלוקים, המלאכים, והעולמות העליונים אינם סתם משהו רוחני מעורפל, אלא מציאות ממשית ומוחשית ביותר. כשנתחיל להתייחס ברצינות לתיאורי המלאכים בתורה ובחז"ל, במקום לפטור אותם בהינף יד כ"משל"; ייפתחו לפנינו עולמות שלמים של תובנות וידיעות על המציאות האמיתית.
(תצווה תשעו)
