הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)וורט חסידי מתחיל בדרך כלל בשאלה אמיתית על פשט הכתובים בתורה – למה נכתב כך ולא אחרת, למה פלוני עשה כך וכך, וכדומה. אבל במקום לתת תשובה אמיתית על השאלה, מנצל בעל הוורט את תשומת לבם של המאזינים כדי להכניס איזה רעיון משלו, ולהלביש אותו באמצעות משחק מילים כלשהו על הכתובים. כל קשר בין הרעיון לבין פשט הפסוקים מקרי בהחלט. במקרה הטוב הרעיון יפה כשלעצמו, ובמקרה הרע גם זה לא, אבל גם אם הרעיון הוא טוב ונכון, נשאלת השאלה מדוע להציג אותו בצורה כזו? למה להעמיד פנים שזה מה שלומדים מהפסוקים, כאשר הללו אינם משמשים אלא לקישוט לרעיונותיו של הדובר? דומה הדבר לאדם שמוריד מהספריה כמה ספרי חוכמה עבי כרס, רק כדי לטפס עליהם ולהגיע לממתק שנמצא על מדף גבוה.
ומה אני עוד יותר לא אוהב? וורטים שהם אפילו לא חסידיים, אלא עקומים לגמרי.
ראיתי השבוע בפייסבוק סרטון של "כאן", שבו מופיע בחור צעיר ומעלה שאלה: למה אלוקים אומר בלשון רבים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"? נו, אכן שאלה טובה שכבר חז"ל עסקו בה. הבחור מזכיר בקצרה את הפירושים השונים, ואז מלמד אותנו ש"אלוקים" נקרא בלשון רבים כי הוא מכיל בתוכו כוחות רבים ושונים, כולל הפכים (עד כאן בסדר), ומוסר ההשכל הוא – אין דרך נכונה אחת להיות יהודי! מי שאומר לכם שיש רק דרך אחת, לא מבין את המסר של התורה.
יד לפרצוף. כל הוורט הזה בשביל מה? בשביל להעביר איזה מסר פלורליסטי מתקתק על סובלנות, הכלה וריבוי דעות. אין דרך אחת להיות יהודי, כל אחד יכול לעשות מה שבא לו, אפשר להיות "דתי רצף" או "דתי לייט" או "דתי לפעמים" ולעשות כל תועבה שמתחשק, כי הרי יש מחלוקות בהלכה ובדעות אז הכל הולך…
רוצה לומר את השטות הזו? בבקשה. אבל לטעון שזה המסר של התורה? התורה שנלחמה בכל תוקף נגד עבודה זרה וריבוי אלילים, והבהירה את חומרת העונשים שיבואו על אי קיום מצוות – עונשים שאכן התממשו פעם אחר פעם?
יש שבעים פנים לתורה, ושבעים אלף פנים מחוץ לתורה. תבחרו.
(תרומה תשעט)
