תרצו או לא – כולנו באותה סירה

 הזמן ראוי להתחדשות ולהתרעננות, לאופטימיות ולתקווה, לתפילה ולאמונה שבע"ה גם מהמציאות הזו נצא מחוזקים יותר

בנאום הסיכום של משה רבנו, ערב הסתלקותו מהעולם, ולפני כניסתם בפעם הראשונה של בני ישראל לארצם המובטחת, משתמש משה במילת מפתח, המהדהדת בחלל האוויר היהודי לדורותיו, מאז ולתמיד- 'כֻּלְּכֶם'.

המילה הזו, הלקוחה מתוך הפסוק השלם – 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל', משלימה ומקבילה למה שאנו אומרים בהגדה של פסח- 'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה'. ארבעת הבנים הם ה'כֻּלְּכֶם'.

לא רק אלו שנכחו פיזית באותו מעמד שמשה מדבר בו. ה'כֻּלְּכֶם' הזה מתייחס לא רק לכל האנשים, אלא גם לכל הדורות: "…וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת… כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹוקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם".

כל האנשים, כל הדורות. כולם חלק מהברית ההיסטורית והנצחית, כנגד כולם דיברה התורה לדורות – 'טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ'.

אל פיתחה של השנה החדשה החברה הישראלית מגיעה מותשת ועייפה, שסועה ומפולגת. הקורונה המתמשכת על כל השלכותיה הרפואיות, הכלכליות, החברתיות, הנפשיות והחינוכיות, וכל התהליכים והאירועים הפוליטיים שעברו עלינו, שליבו את אש המחלוקת- כל אלו הביאו את כולנו לסף רתיחה חברתי וערכי מסוכן, ולעייפות החומר.

עייפות- שהיא גם הזדמנות. מן העבר האישי והלאומי למדנו שתעצומות נפש פרטיות ולאומיות מתגלות דווקא בזמנים של משבר. 'כשהגלים מתחזקים- החזקים מתגלים'.

ערב השנה החדשה, זה זמן ראוי להתחדשות ולהתרעננות, לאופטימיות ולתקווה, לתפילה ולאמונה שבע"ה גם מהמציאות הזו נצא מחוזקים יותר.

התבכיינות, התקרבנות, והאשמת האחר- הם לא תוכנית עבודה לעתיד, ואינם מובילים לשום מקום.

מאז אותה מילה שאמר משה-' כֻּלְּכֶם', נרצה או לא נרצה, כולנו בסירה אחת, שותפי גורל וייעוד.

יש כל כך הרבה על מה להתפלל השנה בימים הנוראים. בצד התפילות על הבריאות, הפרנסה, המשפחה, וכדומה, יש במיוחד השנה צורך לתפילה גדולה שלוירוס המחלוקת, הניכור והשנאה שחדר לתוכנו תימצא התרופה. תרופה שתלויה בכל אחד מאיתנו- בבחירתנו בחיים, בלכידות החברתית ובערבות ההדדית שנקבל על עצמנו, באהבת האדם שתשרור בתוכנו, בעשייה משמעותית למען הכלל.

מה שבידי שמיים- בידי שמיים. אולם מה שבידינו- זה בידינו. להוסיף טוב, להרבות אור, נתינה ועין טובה.

שנה טובה זו לא רק ברכה מן השפה ולחוץ. זו גם מציאות חיים שאנחנו, כולנו , כֻּלְּכֶם, יכולים לייצר כאן, בארץ חמדת אבות ובנים.

שנה טובה מתוקה ומבורכת. שנה שבה גם אנחנו כולנו, נגלה תעצומות נפש ורוח, ניקח אחריות ונפעל כל אחד במקומו ובתפקידו ולפי יכולותיו – כדי שהיא אכן תהיה כזו.

(ניצבים תשפ"ב)