הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)
כשהאדם תמים עם ה', כל פעולותיו אינן אלא בשביל הקב"ה מבלי להפיק לעצמו תועלת
בספרו סיפורי חסידים [מועדים עמ' 43] כותב הרב זוין: "בשבת שובה אמר המגיד ממזריטש 'תורה' על הפסוק: 'ושבת עד ה' אלקיך'. בדבריו ביאר המגיד כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר שם הוי' שהוא למעלה מהעולמות, יהיה אלוקיך, שא־להים (86) בגימטריא הוא "הטבע" (86). הצדיק ר' זושא מאניפולי שהיה באותו מעמד אמר: איני יכול להגיע למעלת תשובה זו שאמר רבנו, ועל כן אחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה היא ראשי תיבות:
תמים תהיה עם ה' אלקיך// שויתי ה' לנגדי תמיד//
ואהבת לרעך כמוך// בכל דרכיך דעהו// הצנע לכת עם ה' אלקיך".
לכאורה אלו שתי תפיסות בעניין התשובה: המגיד ממזריטש רואה את התשובה כנפרסת על עולם ומלואו, "התשובה שקדמה לעולם" [פסחים נד א] היא פועלת עד שלא נברא העולם ומשנברא העולם, היא מתייחסת לא רק לחטאו האישי של האדם הבאה מבחירתו החופשית, אלא באה גם לתקן את נפילת העולם בעת הבריאה ואת נפילת האנושות בחטא אדם הראשון. כך, שכל תינוק הבא לאוויר העולם, עוד קודם שחטא חטא כל שהוא, כבר נמצא בתוך שני מעגלי נפילה: נפילת העולם בעת הבריאה, ונפילת האנושות בחטא אדם הראשון, ואם לכשיגדל ויחטא בבחירתו החופשית, אז יפיל עצמו למעגל השלישי של הנפילה.
זאת כוונת המגיד: "ושבת" – תשובתך צריכה להיות – "עד ה' אלקיך" – עד שהמקור האלקי (הויה) וההתגלות (אלוקיך) יתאחדו, ככתוב: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
רבי זושא לא בא לחלוק על רבו המגיד. הוא מודה שהתשובה בשלמותה היא תשובת ההויה כולה, והיא התשובה שתתגלה באחרית הימים. אבל רעיון זה הוא נשגב, וכדי להגיע לרום פסגת התשובה צריכים להעפיל אליו משלביו הארציים. יש לראות את התשובה כסולם מוצב ארצה שראשו מגיע השמימה, והשלבים הארציים של הסולם הם הפסוקים שהביא ר' זושא.
חמש הדוגמאות הן מצוות כלליות הכוללות את התורה כולה, ויש בהן יחוד נוסף שבקיימו אותן מבטל האדם את ישותו העצמית: כשהאדם תמים עם ה', כל פעולותיו אינן אלא בשביל הקב"ה מבלי להפיק לעצמו תועלת. כאשר האדם יודע את ה' בכל דרכיו, או מצניע לכת עם אלוקיו, האדם מבטל עצמו מפני בורא עולם, העיקר ששם שמים יתקדש.
וכך רואה גם רבי זושא את הבסיס של תשתית התשובה, שכאשר החברה האנושית תגיע אליה, אז תוכשר להעפיל אל פסגת התשובה, ואז יתקיים גם: "ושבת עד ה' אלקיך", כדברי המגיד.
(ניצבים תשפ"א)
