הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מבצע 'ערבות הדדית' המתנהל בימים אלה במערכת הבריאות, הינו ויסות עומסים בין בתי החולים, כדי לאפשר טיפול מיטבי בחולי הקורונה.
פרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. בפרשה זו מובאת ברית בין עם ישראל לבין הקב"ה, "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (דברים כ"ט ט'). הברית חלה על העם כולו כיחידה, וגם על כל פרט. במעמד הברית שותפים ראשי השבטים, הזקנים והשוטרים, וכוללת בתוכה את עם ישראל לדורותיו, "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת…כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם….וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (שם י"ג-י"ד). אין מדובר בברית נקודתית, עם ישראל לדורותיו, בכל מצביו, נכלל בברית הזאת.
בהמשך הפרשה מוגדרת הערבות ההדדית שיש בעם ישראל "הנסתרות לד' א-לקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". מכאן אמרו חז"ל "כל ישראל ערבים זה בזה", או בניסוח אחר "כל ישראל ערבים זה לזה". משני הנוסחים עולה שעם ישראל נחשב כגוף אחד המורכב מהרבה פרטים, וכל פרט משפיע על הכלל ועל כל הפרטים האחרים. בתחילת פרשה זו, נפנה משה לעסוק בבעיה תיאולוגית מתבקשת, דהיינו חשבון האומה לעומת חשבון היחיד. שהרי "התנהגות העם" אינה אלא בבואה סטטיסטית של מכלול ההתנהגויות של היחידים, ואיך ניתן לקיים נכוחה את כל החשבונות האלה יחד? וכך הוא אומר, "פן יש בכם איש או אשה… אשר לבבו פונה היום מעם ד' א-לוקינו… והתברך בלבבו לאמור, שלום יהיה לי, כי בשרירות לבי אלך…לא יאבה ה' סלוח לו…" (שם, י"ז). שרירות הלב המתוארת כאן כסכנה, קשורה במין הרגעה עצמית "שלום יהיה לי", באופן שאדם הדואג רק לעצמו מפקיע את מעשיו מכל ממד של אחריות כוללת.
דין ערבות מהווה גורם הלכתי, ולא רק מוסרי-ערכי, מקורו בדברי רש"י "אף על פי שיצא מוציא – שהרי 'כל ישראל ערבין זה בזה' למצות" (ראש השנה כ"ט ע"א ד"ה 'חוץ'). כלומר, אדם יכול להוציא ידי חובה את חברו בברכות ומצוות מכוח הערבות ההדדית, כל אדם מישראל קשור לקיום המצוות של חברו.
הרב ליכטנשטיין טוען כי מעבר לערבות הפרטית קיימת גם ערבות כללית יותר המוטלת על כל יחיד מישראל – ערבות שלטונית וחברתית. ערבות זו אמורה להתעורר אצל כל יחיד הרואה את עצמו כחלק מחברה, אולם נראה שהיא מתחדדת כאשר מדובר על החברה היהודית בארץ ישראל. נדמה, שהסיבה שבארץ נדרשת ערבות ברמה גבוהה יותר, היא משולשת, ראשית, הישיבה בארץ מעלה צרכים רבים ומשימות רבות בהן יש לעמוד (פיתוח חברה, מדינה וכדומה), וממילא הצורך באחריות הדדית גדל. שנית, היכולת ליצור ערבות הדדית, גדלה כשעם ישראל יושב בארצו תחת חסות מדינה משלו, וממילא במצב כזה עולה הדרישה לכך בצורה יותר אינטנסיבית. ושלישית, ארץ ישראל, מבחינת אופייה וקדושתה, מחייבת רמה גבוהה יותר של ערבות.
אנו כעת בעיצומה של התפרצות נוספת של נגיף הקורונה, העלולה להביא עמה תחלואה קשה, ולהגיע למצב של סכנת חיים לאנשים רבים שנמצאים במצבי סיכון. מאידך, זכה העולם שנמצא חיסון שגורם למערכת החיסון להכיר את המחלה ולפתח כנגדה נוגדנים. בכדי שהחיסון ימנע את התפרצות המחלה- יש צורך בהתחסנות של הציבור.
על פי ההלכה היהודית אדם ששותף למהלך זה ומתחסן – מקיים את המצוות הבאות. א. "לא תעמוד על דם רעך". רש"י הדגיש, "לא תעמוד על דם רעך – לא תעמוד על עצמך משמע, אלא חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך" (סנהדרין ע"ג ע"א, ד"ה קא משמע לן). כלומר יש לעשות את מירב המאמצים בכדי שאנשים שנמצאים בסיכון לא יחלו בקורונה. ב. מצוות השבת אבדה, נטבע בנהר, מניין שאתה מצווה על השבתו? תלמוד לומר 'והשבותו לו' – קרא יתירא הוא למדרש השב את גופו לעצמו". כלומר, בחזרתה על הציווי להשיב את האבידה בניסוח כללי יותר – "והשבֹתו לו", מרחיבה התורה את הציווי, והוא כולל לפיכך אפילו הצלת חיים. ג. מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים פ"ד פ"ט). הרמב"ם כתב "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות – מצוות עשה להסירו ולהשמר ממנו להזהר בדבר יפה יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה – ביטל מצות עשה, ועבר על לא תשים דמים". ד. מצוות "ואהבת לרעך כמוך", במשנה נאמר "וכל המקיים נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין פ"ד מ"ה). על ידי החיסון מציל את נפשו ונפש אחרים עמו. ה. מצוות ערבות הדדית. במשנה נאמר "ואל תהי רשע בפני עצמך" (אבות פ"ב מי"ג). ר' עובדיה מברטנורא ביאר "אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך". הערבות ההדדית מחייבת כל יחיד להתחסן כדי שהחיסון של כלל הציבור יועיל גם לאלו שאינם רשאים מטעמים שונים להתחסן. חובה עלינו בימים של ערב ראש השנה להפוך את השיח למחבק ומאחד, כולנו ניצבים היום בפני אתגר משותף, להבין ולהפנים מהי אחריות קולקטיבית ומהי 'ערבות ההדדית'. אם יושרה, כנות וטובת העם תהיה לנגד עינינו, אנו צועדים אל שנה ועתיד טובים יותר.
(ניצבים תשפ"א)
