הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
המשנה במסכת יומא (פה ע"ב) אומרת: "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". מי שפגע בחברו צריך לרצות אותו ולפייסו. ניסוח שונה מופיע במשנה במסכת בבא קמא. המשנה עוסקת באדם שחבל בחברו ונדרש לשלם לו פיצוי. המשנה קובעת שלא די בפיצוי כספי אלא יש צורך גם בבקשת מחילה: "אע"פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה…" (בבא קמא צב ע"א). האם המחילה והריצוי הם מילים נרדפות או שמא יש להן משמעות שונה? ננסה לבחון סוגיה זו דרך סיפור יוסף ואחיו. סיפור מכירת יוסף מסתיים בבקשת מחילה של אחי יוסף. הבקשה הזו מופנית ליוסף לאחר מות יעקב וקבורתו בארץ ישראל וכך נאמר: "וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם… וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם" (בראשית נ, טז-כא).
בפסוקים נאמר שיוסף מנחם את אחיו, אך לא נאמר שהוא מוחל להם. וכך מפרש רבנו בחיי: "והנה אחיו ביקשו ממנו מחילה, ולא באר הכתוב שמחל להם… ואף על פי שהזכיר הכתוב: וינחם אותם וידבר על לבם, שנראה בזה שהיה להם רצוי מיוסף, מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף… ואם כן מתו בעונשם בלא מחילת יוסף".
רבנו בחיי סבור, שיוסף התרצה לאחים לאחר בקשת המחילה, אבל הוא לא מחל להם. מה ההבדל, אם כן, בין מחילה לריצוי? ומדוע סירב יוסף למחול לאחיו?
המעשה שעשו האחים כלפי יוסף היה נוראי. הם השליכו אותו לבור והרחיקו אותו מביתו למצרים. יוסף לא היה מסוגל למחול לאחיו אלא רק להתפייס איתם. מחילה היא מחיקת העבר ויוסף לא היה מסוגל למחוק את העבר ולמחול. מצד שני, יוסף הצליח להתגבר על רגשותיו ולהתפייס על מנת לשמור על שלמות המשפחה.
ימים אלו הם ימים של פיוס ומחילה. ייתכן וישנם אירועים חריגים שבמהלכם נפגענו. מוטלת עלינו ההשתדלות להתפייס כאשר מבקשים את סליחתנו. דהיינו, לוותר לפוגע ולהמשיך לדבר אתו, ואם נצליח אפילו למחול לו, דהיינו, למחוק את הפגיעה כאילו לא קרה מאומה, הרי שזו תהיה עבודה משמעותית מאד. מצווה עלינו ללכת בדרכו של הקב"ה, מה הוא חנון ורחום א-ל סולח אף אנו בימים אלו צריכים להיות יותר סלחניים כלפי הזולת, ולא להקפיד יתר על המידה. להשתדל למחול ולכל הפחות להתרצות לזולת, ולא חלילה לנתק את הקשר.
(וילך תשפ"ב)
