חשיבות האמת בין בני הזוג

פרשת סוטה מתארת את אחד מהטקסים הדתיים הקשים ביותר, שכרוך בבדיקת האשה באמצעות המים המאררים. הבדיקה נעשית בעקבות התייחדותה של האשה עם איש אחר למרות, שבעלה הזהיר אותה לפני כן בפני עדים, שלא  תיסתר עם איש פלוני, ועל אף אזהרה זו, בא עד אחד והעיד שנסתרה עם אותו אדם. אין אנו יודעים מה היה בין האיש לבין האישה בעת שהתייחדו. האישה אומרת "טהורה אני", אך בעלה אינו מאמין לה ולכן הם עוברים את בדיקת "המים המאררים". התערבות אלוקית זו נחוצה, כיוון שמשעה שהבעל חושד באשתו זה עלול להוביל לקריסה של המערכת  הזוגית שבניהם. לכן, כדי שיצא החשד מלבו של האדם המקנא לאשתו, מבטיח לו כביכול הקב"ה בעצמו, שאשתו טהורה. וכך מסביר הרמב"ן (ה,כ) את ייחודה של תופעה זו:

"והנה, אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל. כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים, שלא תעשינה כזימת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרוּת, שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם….  והכלל, שהוא נס וכבוד לישראל."

לדבריו, מטרת הנס אינה רק הנחת דעתו של הבעל החושד באשתו כדי שיוכלו להמשיך את הזוגיות שלהם אלא אף מטרה לאומית שעניינה: "לנקות ישראל מן הממזרוּת, שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם". חשוב לציין, שהבדיקה נעשית לא בשל גחמתו של איש קנאי או בהתייחדות מקרית של אשה כשרה למהדרין, אלא מדובר באשה שנסתרה עם גבר שנחשד קודם לכן ע"י הבעל. חשדו של הבעל היה כל כך מוצק מבחינתו, עד שהביא שני עדים, והתרה באשתו בפניהם שלא תיסתר עם אותו גבר. למרות זאת האישה עברה על התראה בעדים, ושהתה עם אותו גבר בסתר, שיעור זמן שאוסר אותה על בעלה. במצב זה לא נותרת לבעל ברירה משום שעפ"י ההלכה היא אסורה על בעלה.

אולם נראה לי לחדש מבט אחר לפרשה זו. למעשה, התורה אינה חותרת למצב שבו האיש יהיה קנאי ביחס לאשתו ומראש יגייס לשם כך עדים. חשד בין בני זוג אינו בריא ופוגע במערכת היחסים שבין איש לאשתו. התורה סבורה, שאדם יעדיף לחדול מלחשוד באשתו, מאשר שאשתו תעבור את הטקס המביש. התורה  רוצה לעודד את האדם לתת אמון באשתו מאשר לראותה מושפלת בתוככי המקדש. זאת ועוד, התורה דורשת מהכהן, מפאת החשד, לגרום למחיקת השם המפורש, בתקווה שזה עצמו יזעזע את הבעל וידרוש ממנו להתחיל תהליך אמיתי של שלום בית. הקושי שבטקס אמור להרחיק את בני הזוג מתהליך זה. יש להעדיף את האמון בין בני הזוג מאשר להגיע לטקס משפיל וקשה, שבשלב מסוים אין דרך חזרה ממנו, אלא אם כן ייפרדו ויתגרשו. התהליך הוא כה קשה ומייסר, שעדיף לשני הצדדים להימנע ממנו ולפתור את בעיית הזוגיות בשיח, בטיפול ראוי ונתינת אמון אחד לשני, ושכינה תשרה בניהם.

(נשא תשפ"א)