יש מימד של יראה בדמותו של הנשר, אלא שיש כאן אב רחום, המודע לפוטנציאל היראה
שירת האזינו מלאה בדימויים יפהפיים, כמו דימוי הנשר; היחס שבין הקב"ה לעם ישראל, מדומה ליחסו של הנשר לגוזליו: "כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף: יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ".
מפרש המכילתא דרשב"י, המתייחס לדברי הקב"ה בשמות יט "ואשא אתכם על כנפי נשרים": "… הרי הוא אומר (דברים ל"ב י"א) "כנשר יעיר קנו" – דרך נשר לרדת מעופף על בניו בכנפיו, כדי שלא יהיו מתבעתין. כך כשגלה המקום ליתן תורה לישראל, לא גלה עליהם מרוח אחת, אלא מארבע רוחות. שנאמר: (שם ל"ג ב') 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן'. איזו היא רוח רביעית? (חבקוק ג' ג) 'אלוה מתימן יבוא'"
ההסבר הראשון מתייחס למתן-תורה, המוזכר גם בפרשת האזינו: הנשר הוא אמנם אב רחום, אך הופעתו יש בה הוד ויראה, העלולים להפחיד את הגוזלים הרכים. לכן מעופף הנשר בכנפיו כשהוא יורד אל גוזליו, ממש כמו שהקב"ה נגלה על ישראל מארבע רוחות, ולא 'הנחית' עליהם את התורה בפתאומיות.
"דבר אחר: "'על כנפי נשרים' – דרך עוף להיות מניח בניו בין ברכיו, מפני שמתירא מפני מי שחזק ממנו. אבל נשר שאין מתירא מפני מי שחזק ממנו, מניחן על כתיפיו. ויניחן בין רגליו? – מתירא הוא מאבני קלע ומן החצים שבני אדם מזרקין בו. לפיכך עשה עצמו מחיצה בין בניו לבני אדם: כך עושה המקום מלאכי השרת מחיצה בין ישראל למצרים שנא' (י"ד י"ט) 'ויסע מלאך הא-להים'".
הסבר זה מתייחס לרגעים שלפני קריעת ים סוף – הקב"ה, כמו הנשר, מגן על ישראל וחוצץ בינם לבין אויביהם, כך שלא יוכלו לפגוע בהם (ומעניין כאן הנשר החזק מכל, ועדיין פגיעת בני האדם רעה).
המשך המדרש מדמה את ישראל עצמם לנשר:
- מה נשר זה מפרש בכנפיו ומחזירן לפי שעה, כך היו ישראל הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר […]
- מה נשר זה עולה ממטה למעלה בשעה קצרה, כך ישראל עולין ממטה למעלה בשעה קצרה…
הקב"ה מדומה לנשר, מלך העופות, והחזק מכולם. יש מימד של יראה בדמותו של הנשר, אלא שיש כאן אב רחום, המודע לפוטנציאל היראה, לחשש מפני הופעתו (לכן נסוגים ישראל במתן תורה על כל דיבר ודיבר), משיב עליהם רוח בכנפיו, ונושא אותם כך שיחצוץ בינם לבין פחדיהם. הבנים עצמם דומים גם הם לנשר, בבחינת "והלכת בדרכיו – מה הוא רחום אף אתה רחום…".
(האזינו תשפ"ב)