שכבת ההגנה של ישראל

אנו מאמינים שאחת משכבות ההגנה העוטפות את עם ישראל, מאז ולתמיד, היא ההשגחה האלוקית הנסית

חג הסוכות והישיבה בסוכה חביבים מאד על ישראל. לבניית הסוכה וקישוטיה גויסה מיטב היצירתיות היהודית בכל הדורות. מבין התמונות שחרוטות בזכרוני ממלחמת יוה"כ, סוכות יצירתיות ומאולתרות שהוקמו על גבי זחלדי"ם (כלי רכב משורין) בסיני ועל גבי הטנקים במובלעת הסורית. סוכה יצירתית נוספת היתה של תלמידנו היקר שילה לוי ז"ל (שנפל באסון המסוקים) ששירת בסוכות במוצב חודר בלבנון כלוחם בפלחה"ן נח"ל והכין סוכה מאולתרת. שלושת הדפנות היו מ'טלק' (לוח קרטון קשיח שמשמש בד"כ להצגת מפות ופקודות) ועליו הניח סכך.

הסוכה היא זכר לסוכות המדבר: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים! וגו'. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג מב). היו אלא 'ענני כבוד' (סוכה יא ב), מערכת הגנה ניסית שסוככה על עם ישראל והגנה עליו מכל הכיוונים מפני מפגעי טבע ו'איומים' ביטחוניים: "'אלקים ד' עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק' (תהלים קמ ח). וכו' ואֵיכא היו ישראל כשהיו אוכלוסין של פרעה זורקין חיצים (כשחנו על ים סוף א.ש.)? אלא שהקיפן הקב"ה בענני כבוד וסיכך עליהם ולא היו מזיקין אותם, שנא': 'וענני עומד עליהם' (במדבר יד יד), לכך נאמר: 'סכותה לראשי ביום נשק'" (פסיקתא דר"כ נספחים ב'). היתה זו מערכת ניסית ששיבשה את החימוש של האויב.

מערכת הגנה זו מוזכרת בפרשתנו: "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף. יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ". היא נמשלת לנשר שפורש כנפיו ומגן על גוזליו: "אף הקב"ה: 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד: 'ויסע מלאך הא-להים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו"" (רש"י שם). זאת היתה המערכת היחידה בעולם שסיפקה הגנה הרמטית, באופן ניסי! ואת זאת עלינו להזכיר לעצמנו מידי שנה.

בשבועות האחרונים מתקיים שיח ציבורי ביחס למספר אירועים ביטחוניים ותקלות מבצעיות. אין ספק שתפקידה של מערכת הביטחון ליצור מקסימום הגנה ומינימום תקלות. לשם כך צריך להשקיע את כל המאמצים הנדרשים ולא  להתרשל חלילה. מאידך גיסא, בכל מקרה שהיתה תקלה, על אחת כמה וכמה אם היו נפגעים וחללים, יש לתחקר את האירוע ביסודיות וללא משוא פנים, ולהפיק את הלקחים, כדי למנוע הישנות מקרים כאלה  בעתיד. ואם חלילה הסתבר שהתקלה נגרמה כתוצאה מכשל ערכי, יש אף למצות את הדין עם האחראים. אולם צריך להדגיש: למרות שאסור לתת לגיטימציה לתקלות, הציפיה לייצר מערכת הגנה מבצעית, אנושית או טכנולוגית, שתספק הגנה הרמטית, עם 'אפס תקלות' היא אשליה מסוכנת. אחד מכללי תורת הקרב בהגנה הוא: ש'חזקה על קו המגע שייפרץ", כלומר, לכל הגנה יש נקודות תורפה, ובכל טכנולוגיה הגנתית יש 'חורים' וחזקה על התוקף שיאתר את התורפה וינצלה. המטרה היא לצמצם זאת בצורה המקסימלית האפשרית, ולייצר שכבות הגנה משניות כדי שיתנו מענה נוסף למקרה שההגנה הראשונית ('קו המגע') תיפרץ.

אנו מאמינים שאחת משכבות ההגנה העוטפות את עם ישראל, מאז ולתמיד, היא ההשגחה האלוקית הנסית. ברצותו הוא 'סותם את הפרצות' שיש במערכות ההגנה האנושיות. זכינו לראות ממנה בדורנו, בשפע, בשעות חרום ובשגרה. אולם מצווים אנו ש'לא לסמוך על הנס': "על כן תצונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מות בפשיעותינו ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס! ואמרו ז"ל [תורת כהנים אמור ח']: 'שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס'. ועל הדרך הזה תראה רוב עניני הכתובים בכל מקום, כי גם בהילחם ישראל מלחמת מצוה על פי ה' היו עורכין מלחמתן ומזיינין עצמן ועושין כל עניינם כאלו יסמכו בדרכי הטבע לגמרי" (ה'חינוך' תקמו).

אנו צריכים לפעול ולהגן כמיטב יכולתנו, כאילו אין ניסים בעולם, ומאידך, להתפלל לניסים ש'כימי צאתנו ממצרים' הקב"ה יפרוס עלינו את סוכת שלומו!

(האזינו – סוכות תשפ"ב)