סוכות – בתקופה של חוסר ודאות

 

יש להאמין שההשגחה האלוקית תוביל אותנו למציאות טובה יותר כפי שהיה בזמן יציאתנו ממצרים

בפסוקי התורה שני הקשרים עיקריים לחג הסוכות. בספר דברים מודגש האופי החקלאי של החג – "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ". בפרשת המועדות שבספר ויקרא, מוזכר טעם היסטורי: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". סוכות, אם כן, הוא חג בעל אופי חקלאי, וגם חג בעל משמעות היסטורית ולאומית. לכאורה, אם הסוכה היא זיכרון ליציאת מצרים היינו צריכים לקיים את המצווה בחודש בניסן, שבו נגאלו ישראל. כותב הטור (או"ח תרכה): "ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך. ולכן צוה אותנו, שנעשה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה. בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה".

לשיטת הטור, דווקא הישיבה בסוכה בעיצומו של חודש תשרי היא עדות לכך שישיבתנו בתוכה היא מכח המצווה, שכן בימים אלו החשש מהגשמים גדול יותר. מנגד, הרשב"ם סבור שמועד הישיבה בסוכה בחודש תשרי קשור לעונה החקלאית, שבמהלכה אוספים את התבואות: "…לכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה".

לדבריו, הישיבה בסוכה מזמינה אותנו להיזכר בתקופות קשות דווקא בעת שאנחנו ספונים בביתנו ונהנים מהיבול, שנאגר בתקופת האסיף. דווקא בעת שהחקלאי נהנה מהיבול שנאסף עלול הוא חלילה לומר "כוחי ועוצם ידי" ולכן עליו לצאת לסוכה ובכך לזכור את העבר ואת הרגעים שבהם היינו תלויים בחסדיו של הקב"ה.

בימים אלו, כשמגפת הקורונה מכה בכל העולם, נמצאים אנו בתחושה של חוסר וודאות שמקשה מאד על קבלת ההחלטות. אלו רגעים שאדם פחות סומך על ידיעותיו וכוחותיו ומרגיש בעוצמה חזקה יותר את התלות בקב"ה. היציאה לסוכה מזכירה תקופות קשות יותר; הליכה במדבר לאחר שיצאנו ממצרים והיינו חסרי כל. הקב"ה סיפק לנו באותה העת בגד ללבוש, ולחם לאכול, וסוכות שהיו לנו מחסה ומגן מפגעי המדבר. זיכרונות העבר מלמדים אותנו, שכאשר אין בידינו פתרונות של ממש, נאמין שההשגחה האלוקית תוביל אותנו למציאות טובה יותר כפי שהיה בזמן יציאתנו ממצרים.

(האזינו סוכות תשפ"ב)