האומנם 'מלוא כל הארץ משפט'?

בין פסוקיה הראשונים של הפרשה מתאר משה את הא-ל באופן הבא: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". הצור הוא כינוי לא-ל. אלא שהצור מוסב לא-ל בכובעו 'כדיין'. דרכו של הא-ל מוצבת במדרגה של "תמים פעולו". מסביר המדרש את העניין באופן הבא: "פעולתו שלימה עם כל באי העולם". ומה שהופך את פעולות הא-ל לשלמות מושת על עצם התפיסה ש"כל דרכיו משפט".

האפשרות להגיע למצב של שלמות באופן שניתן לקבוע קטגורית שמעשיו של הא-ל חוסים תחת האידיאה 'תמים פעולו' נובע מעצם העובדה ש"כל דרכיו משפט". למשמעות הדיבור 'כל דרכיו משפט' כמאפיין מיוחד מבאר הספורנו: "דרכי טובו ומידת דינו כולם משפט בלי ספק", כלומר פעולת הא-ל מקפלת בתוכה את 'הטוב' ואת 'הדין' וכולם במשפט. ומוסיף האורח חיים: "כלל בזה גם את שדרכו למדוד טובה בדקה ומדדו לו בגסה, כי כל דרכיו משפט כי לא הביא יסורין על הצדיק עד שנתחייב בהם ולא הביא טובה על הרשעים אלא אם זכו לה כפי מעשיהם".

מדייק הרש"ר הירש: "כל דרכיו, לא רק התכלית האחרונה, הן 'משפט': הן מבצעות את הצדק, והן מגשימות בכל רגע את מה שראוי למי שנידון על ידי הנהגתו. דרכי ה' הן מידות ההנהגה הא-לוהית עם ברואיו ובייחוד עם האדם". והמשפט האלוקי כל כולו נובע ממעשיו של האדם, בהתאם לתורת הגמול של שכר ועונש.

הנה מצינו כי הנהגת הא-ל את העולם מתקיימת 'במשפט' ולא סתם משפט אלא הכל תלוי במשפט, שכן האלוקים הוא "א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא".

דברים אלו מחזירים אותנו חזרה אל אחת המחלוקות הגדולות שהתגלעו בבית המשפט העליון בין השופט אהרן ברק לבין השופט מנחם אלון. מחלוקת שנסובה סביב השאלה עד להיכן פרוסה מצודת המשפט. האם מלוא כל הארץ משפט, והמשפט חובק כל, או שמא המשפט אינו אלא מהווה נתח מסוים ספציפי? האם המשפט אינו אלא מסכת שלמה של חוקים וכללים שכל מהותם להסדיר יחסים מסוימים בין אנשים?

לשיטתו של השופט ברק, "כל פעולה ניתנת להיכלא בנורמה משפטית, ואין פעולה שאין לגביה נורמה משפטית הכולאת אותה. אין חלל משפטי שבו פעולות מתבצעות בלי שהמשפט נוקט כלפיהן כל עמדה. המשפט משתרע על כל הפעולות. לעיתים הוא אוסר, לעיתים הוא מתיר", ולכן טוען ברק "המשפט הוא בכול. אין חלל משפטי".

מנגד, טוען השופט אלון "קיים "חלל משפטי" לגבי כל תחום שהוא ממהותו תחום שהמשפט אינו מתייחס אליו" וכדי להדגים את דבריו אומר השופט אלון: "הרי אין אתה אומר שהמשפט 'מתיר' לאכול, לשוחח בטלפון, לטייל, לרוץ ולרקוד משום שאין הוא 'אוסר' פעולות אלה. גם אין לומר שהמשפט 'מתיר' עשיית חסד והצנע לכת, משום שאין הוא 'אוסר' פעולות אלה. לכל הפעולות האמורות אין המערכת המשפטית מתייחסת כל עיקר, היא מתעלמת מהן, משום שהן מחוץ לתחום התעניינותה. לעניין כל הפעולות האלה קיים "חלל משפטי".

לאור האמור בפרשת השבוע ניתן להכריע במחלוקת זו לטובת גישתו של השופט אלון, שכן לנוכח העובדה שהשלימות היא נחלת הא-ל והא-ל בלבד. האדם אינו שלם ולעולם לא יגיע לדרגת שלמות אינסופי, שהרי האדם לאורך כל חייו משתלם ומשכלל את עצמו. ולכן היומרה להניח שהמשפט יכול להכריע תמיד הוא קצת קשה. קשה לא מהטעם שהדבר בלתי אפשרי, אלא קשה משום שצדק צריך להיראות, שכן משפט אינו מסתכם אך בהחלטות שיפוטיות פרי עולמו המוסרי, התרבותי, הערכי והפנימי של השופט. באומרנו כן אנו משמיטים את הבסיס הרעיוני מתחת לעולם החוק. על כורחך יש עניינים שבמהותם הם משפטיים מובהקים והכרעתם מסורה לשופט בשר ודם, ויש עניינים שהכנסתם במדור אחד עם המשפט יכולה לפגוע במשפט ובתקינות החברתית יותר מאשר להביא מזור לחברה.

(האזינו-סוכות תשפ"ב)