ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)יהושע בן נון היה דוגמא של מנהיג שצמח מלמטה. אמנם כבר מיד אחרי קריעת ים־סוף, בבוא עמלק להילחם בישראל, נקרא יהושע אל הדגל, ומשה מצוהו לבחור אנשים ולצאת להילחם בעמלק, וכבר שם אנו מוצאים את הערכתו של משה ליהושע במה שהוא מיפה את כוחו של יהושע לבחור את האנשים, ככתוב: "בחר לנו אנשים" שעל זה אמרו חז"ל: "מכאן שהיה עושהו כמותו" [מכילתא]. אבל בקשתו זו של משה באה ליהושע בהפתעה: "אמר יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה, ולא ציוה משה אלא לי" [פסיקתא דרב כהנא]. ובאמת, הבחירה ביהושע לא היתה בזכות עצמו אלא בזכות מוצאו משבט יוסף, שהיה מבני בניה של רחל, מפני שאין עשו נופל אלא ביד יוסף. והנה אחרי הצלחתו של יהושע ככתוב: "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב", אין יהושע מחזיק טובה לעצמו אלא שב לתפקידו הקודם, תפקיד המשרת, "ומשרתו יהושע בן נון – שהיה משמש את משה ביום ובלילה" – "ומה שירות היה משרתו? היה נוטל את הדלי ואת הבלנרים ומוליכן לפניו לבית המרחץ. והיה מעריב ומשכים לבית הוועד (של משה) והיה מסדר את הספסלים, והוא פורס את המחצלות" [במד"ר כא יד]. יהושע לא בחל בשום תפקיד, אם זה להיות מפקד הצבא, או להיות בלן בבית המרחץ או שמש של בית המדרש, את כולם מילא באמונה מפני שראה עצמו כ"משרת ציבור".
בדאגתו זו לטובת הציבור המשיך יהושע גם לאחר מות משה כשנתמנה להיות מנהיגם של ישראל. הוא אינו מסתפק בכיבוש הארץ אלא בה בעת דואג גם לתקן תקנות לטובת הציבור, כמו שאמרו חז"ל: "עשרה תנאים התנה יהושע (בזמן חלוקת הארץ), כמו: להרשות לרעות בחורשין, שהכל יסתפקו ממי המעין, דיג חופשי בימת טבריא, מת מצוה קונה מקומו וכדומה. [עיין ב"ק פא א] ועל זה אמרו במסכת עירובין [כב ב]: "יהושע אוהב ישראל היה, עמד ותקן להם דרכים ורחובות, כל מקום שתשמישו נוח מסרו לרבים, וכל מקום שאין תשמישו נח מסרו ליחיד".
יהושע הגיע לגדלותו גם בזכות תכונת ההתמדה, ככתוב: "לא ימיש מתוך האהל". התמדה זו זיכתה אותו לא רק להיות מנהיגם של ישראל אלא גם להיות גדול בתורה. "יהושע בן נון היה עוסק בתורה מקטנותו ועד זקנתו", ולמרות שבתחילה היה יהושע חסר כישורים לימודיים, כדרשת הכתוב: "וכסיל אדם יבלענו [משלי כא] – זה יהושע, שלא היה בן־תורה, והיו ישראל קוראים אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו" [ילק"ש שם], חסרון זה לא הרתיע אותו במטרתו לדעת את התורה. נוסף להתמדתו קיים יהושע בעצמו גם את הכלל: "לא הביישן למד", ולכן "עשה עצמו כסיל לפני משה, והיה מטריח עליו ללמוד בכל שעה, עד שלמד כל התורה כולה" [מדרש הגדול, סוף דברים], ובזכות התמדתו זו הפך להיות אחד ממוסרי התורה. יהושע התמיד לא רק בהיותו תלמיד, אלא גם אחרי שנתמנה למנהיגם של ישראל המשיך בהתמדתו, כמו שמובא [מנחות צט ב]: "ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר, אמר לו הקב"ה: לא ימיש ספר התורה הזה מפיך". ואפילו בשדה הקרב בשעת כיבוש הארץ הוא מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, כמו שדרשו [סנהדרין מד א]: "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק – מלמד שלן בעומקה של , שר צבא ישראל ומוסר התורה בשרשרת הדורות".
(כי תצא תשעט)
