אבינעם הרש (מחנך)
תכל'ס, איך שאני לא הופך את זה, מדובר באחד מהמכתבים היותר קשים שקיבלתי לאחרונה. כתבה אותו אמא כואבת. מתוסכלת. נבוכה. שלא יודעת איך לאכול את הסיטואציה שהילדה שלה נקלעה אליה.
ואני קורא את המכתב הזה ולא מבין לאיפה הגענו ומה נסגר ואלו תנאים צריכים להתקיים בשביל להגיע לזוועה החינוכית הזו.
האם ביקשה ממני שלא להזדהות בשמה מאחר שהיישוב שהיא גרה בו קטן וכולם מכירים שם את כולם.
"התלבטתי הרבה זמן אם לכתוב לך כי לא בא לי להיות זו שמצביעים עליה ביישוב, אבל הגיעו מים עד נפש.
אנחנו גרים בהתנחלות במרכז הארץ ויש לנו בת בכיתה ו', מקסימה, נבונה וחברותית מאוד. עד כיתה ד' היא ממש הייתה 'מסמר הערב'.
לפני שנתיים עברה ליישוב שלנו משפחה חדשה שיש לה בת בגיל של הילדה שלנו. לא יודעת למה ועל מה זה יושב, אבל מהרגע הראשון שהילדה החדשה ראתה את הבת שלנו, שדווקא קיבלה אותה מאוד יפה, היא החלה להתנכר אליה ולהתייחס אליה בזלזול.
בהתחלה הילדה שלנו לא התייחסה בכלל, אולם לאט לאט הילדה הזו החלה גם להמריד את שאר הילדות נגד הבת שלנו עד שאתמול בבוקר הילדה שלי רצתה לשלוח הודעה בקבוצת הוואטסאפ ולתדהמתה קיבלה את התגובה:
"אינך יכולה לשלוח הודעה מאחר שאינך חברה יותר בקבוצה זו".
היא לא האמינה שזה קורה לה. מסתבר שמישהי דאגה להוציא אותה מהקבוצה – שהיא הייתה בין המקימות שלה. קבוצת החברות שלה.
כמובן שהיא לא רצתה ללכת לבית הספר והחלה לבכות. ראיתי עליה שהיא הרוסה מהצעד הזה.
אחר הצהריים הבנות היו אמורות ללכת להתנדבות הקבועה שלהם, היא לא יכלה לשלוח הודעה בוואטסאפ כי הוציאו אותה ממנה, אז היא שלחה הודעה לחברה שלה, שהתחמקה ממנה.
הילדה שלנו לא יכלה להתאפק יותר והלכה במיוחד לבית שלה בשביל להבין מה הולך ואז החברה אמרה לה ששאר החברות מעדיפות שהיא לא תלך איתם להתנדבות, כלומר הוציאו אותה החוצה בצורה אלגנטית.
אף פעם לא יצא לי לראות את הילדה שלי בוכה בצורה כזו כמו שהיא בכתה אתמול… הבנות האלו פשוט נידו אותה. התעלמו ממנה. הפכו אותה לאוויר.
מרוב צער ותסכול התקשרתי לאמא של אחת מהבנות שלהבנתי הוציאה את הבת שלי והתחלחלתי מהתשובה שלה:
'אני סומכת על הבת שלי שיש לה מספיק שיקול דעת ואני לא רוצה להתערב לה בבחירות'.
רציתי לצעוק עליה: 'תגידי, את בסדר?! את שפויה?! הבת שלך רצחה את הילדה שלי! ואת, במקום להגיד לה שזה לא בסדר מוכנה להבליג על הזוועה החינוכית הזו'!?
אתה קולט מה הולך? הן הולכות להתנדב ולעשות כיבכול צדקה ובדרך דוקרות את הילדה שלי… לאיזה עולם הגענו?
איפה האחריות של ההורים הללו? איפה הלב שלהם? כמה עקום אתה צריך להיות בשביל לגדל ילדים בצורה כזו?!
אני רק רוצה שתבין: אני מדברת איתך על אנשים משכילים, מודעים, בתפקידי חינוך בכירים, מלח הארץ, אידאליסטים, שהילדים שלהם תופסים את מיטב המשרות בחברה הישראלית.
אלוקים ישמור, איך הגענו למצב כזה שדורכים ורומסים את הנשמה של הבת שלי ולאף אחד זה לא מצפצף?
איך זה יכול להיות שלאף אחד זה לא אכפת?
והאנשים האלו שהילדות שלהם מתעללות בבת שלי, יקפידו על תפילה במניין וכל ההלכות והחומרות ויאכלו חסלט והיתר מכירה אבל כשזה נוגע לרגישות, לאלף – בית של בין אדם לחברו… אין לך עם מי לדבר.
אנחנו כרגע אובדי עצות ומחפשים מה לעשות ואם יש מישהו שיוכל לעזור לנו ולסייע לנו במקרה כזה, נשמח מאוד לשמוע.
משאירה לך את הפרטים והלוואי שנהיה יותר סבלניים ורגישים לזולת לפחות כמו שאנחנו מקפידים על מצוות שבין אדם למקום".
(לך לך תשפ"ב)
