גדלות וירטואלית

הנה מישהי שבטוח חשבה על איך המעשה שלה יצטייר בפני גולשי הפייסבוק ולמרות ה'נשמות הטובות' החליטה בכל זאת לפרסם את הסליחה הזו דווקא בפלטפורמה הזו

אמנם יום כיפור כבר עבר, אבל בכל זאת רציתי להביא לכם את הטקסט המכונן הבא, היות ויש בו, בעיניי, שילוב מקסים של עוצמות ואנושיות. הטקסט נכתב בפוסט בפייסבוק על ידי ד"ר חנה פנחסי, והוא מעיד על אומץ ויכולת עמוקה לשלב חשבון נפש וחרטה.

ראוי לכל איש חינוך לעבור עליו למול התלמידים שכן מלאכים יש בשמיים וכולנו חוטאים, אולם למעטים מאיתנו יש את היכולת לעשות תשובה בצורה פומבית שכזו.

"עשיתי מעשה נורא בשנות ה-90 וליבי עדיין נוקף. אני כותבת כי אני מחפשת את התלמידה שפשעתי כלפיה.

הייתי מורה לספרות בתיכון 'המסורתי' כשהיה בשוק, ב'בית-אליאנס'. היתה לי 'מגמה' עם אוסף תלמידות נפלאות שתלו בי את עיניהן.

הייתי צעירה וטיפשה, והיתה בי יוהרה ונמשכתי אל התלמידות שהיו רהוטות כמוני, עם קצב מהיר. אפילו לא הייתי מודעת לזה.

חלק מהבגרות נערכה בעל-פה, עם בוחנת שהיא מורה מבית ספר אחר כשאני יושבת בכיתה. (או אולי זה היה בבחינת ה'מגן', הזיכרון מתעתע בי).

ביום המבחן, הגיע תורה של אחת התלמידות הנבונות והשקדניות שהקצב שלה היה איטי יותר. היא קראה שיר שלמדנו (של טריינין, אני זוכרת בדיוק) וטעתה בקריאה ובפרשנות שלו.

אני הכשלתי אותה במבחן. זו היתה קריאה רחוקה אבל אפשרית ובכלל זו ספרות, ואני ידעתי שהיא היתה שם לאורך השנה בכל מאודה והגיע לה ציון טוב מפני שהיא למדה ברצינות, באהבה, בקשב ובהתמדה. היא ידעה המון, וזו היתה טעות אנושית ומובנת שההתרגשות והמתח מהמבחן יצרו. היא היתה ראויה לחיזוק גדול ולטיפוח (מה זה בכלל ציונים, לכל הרוחות!) ולא נתתי לה.

אני זוכרת שאמא שלה התקשרה אלי, שמעתי את הדמעות והקשחתי את ליבי בתואנה 'מקצועית'. וזה היה רוע צרוף והתנשאות וטיפשות.

אני חושבת עליה כל השנים האלה ורוצה לבקש את סליחתה, ומתביישת ששכחתי את שמה. אני רוצה שהיא תדע שהיא היתה מצויינת ואני קלקלתי. גרמתי עוול מיותר מאד בגיל שברירי כל כך. אין בכוחי להחזיר את הכאב אבל אני רוצה לבקש סליחה. גם אם חלפו עשורים, אני עדיין מלאה באשמה ובושה ומתפללת שיש לה חיים טובים.

רשת חברתית, תעזרי לי למצא אותה?".

***

שבו עם הילדים שלכם, חשפו אותם לטקסט הזה ותראו להם איך אפשר לנצל את המדיה והרשת ב-2022 למשהו טוב ומבורך.

הנה מישהי שבטוח חשבה על איך המעשה שלה יצטייר בפני גולשי הפייסבוק ולמרות ה'נשמות הטובות' החליטה בכל זאת ללכת על המעשה האמיץ ולפרסם את הסליחה הזו דווקא בפלטפורמה הזו, בגלל הויראליות הנפיצה של הרשת.

השראה של ממש.

***

ובכל פעם שאני נזכר מחדש במשפט שאמרה פרופסור נחמה לייבוביץ' אני מבין כמה שהוא פשוט  ומדויק:

"בילדותי אמרו לנו בבית הספר שצריך להתנהג יפה במיוחד בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום כיפור. בבית אבא אמר לי שזה נכון, אבל צריך להתנהג לא פחות יפה בין יום כיפור לראש השנה".

(האזינו תשפ"ב)