להיות תלמיד

מורים דגולים רבים לא מגדירים/הגדירו מעולם את עצמם כמורים, אלא דווקא כתלמידים…

פרק א משנה י"ב

"הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".

מה משמעות ההדרכה: "להיות תלמיד?"

אבקש להציע הבחנה בין מסר שעניינו "למד מ…", לבין זה האומר "היֵה תלמיד".

"להיות", משמעו מציאות זהותית עמוקה. הלל חותר להפנמה עמוקה של דרכו של אהרון, ולא רק להסכמה או הערכה שלה. בנוסף, נדמה שהוא מבקש לומר לנו באמצעות המילה "היֵה", כי רכישת מידות והתנהגות הנה תהליך, שלעולם מתקיים בהווה ולפיכך גם אינו מסתיים. כאשר אדם מחליט לרכוש לו דרך ארץ, שומה עליו להבין שהוא נכנס לתהליך אינסופי של גילוי והשתכללות ותמיד יהיה עוד מה ללמוד…

סיפור זֵן (משל בודהיסטי) אודות מורה, תלמיד וקניית מידות, מספר כך: פעם הגיע אל המאסטר הידוע בחור צעיר וביקש ללמוד אצלו. "למה לך?" – שאל המאסטר. "אני רוצה להיות חזק ובלתי מנוצח" – ענה הצעיר. "אז היֵה כזה! גלה כלפי כל אדם נדיבות, אדיבות ותשומת לב. יחס זה יביא לך כבוד מצד הסובבים אותך, הרוח שלך תהפוך נקייה ורחבה, ולכן – חזקה. תשומת הלב תסייע לך להבחין בשינויים הכי קטנים בך ובסביבתך וכך תמיד תמצא דרך למנוע עימות. אזי תוכל לנצח בכל קרב מבלי להתחיל אותו. ואם תלמד למנוע קרבות – תהיה בלתי מנוצח!". "מדוע?", דרש הצעיר לדעת. "כי לא יהיה לך במי להילחם", ענה המאסטר. הצעיר עזב. כעבור מספר שנים, חזר אל המאסטר. "מה רצונך?" – שאלו המאסטר הזקן. "באתי על מנת להתעניין בשלומך ולשאול האם אתה זקוק לעזרה", ענה הצעיר. אז קיבל אותו המאסטר כתלמידו.

מיהו תלמיד? בשאלה זו דנו ודנים אנשי דת, פילוסופיה, חינוך ועוד, כבר משחר ההיסטוריה. "תכונות יסוד", אשר צוין שהכרח שתמצאנה בבסיס זהות התלמיד הן: צניעות, סקרנות, יכולת חשיבה ביקורתית, כושר ניסוח שאלות, יכולת להתמודד עם ביקורת, כבוד, אי ידיעה, תשוקה, להט ועוד ועוד.

ומיהו מורה? עובדה מעניינת היא כי מורים דגולים רבים לא מגדירים/הגדירו מעולם את עצמם כמורים, אלא דווקא כתלמידים… באשר לעשייתם, היא תוצאה של דחף (מודע או לא) להעניק מיכולותיהם לעולם, כי אין מבחינתם כל אפשרוּת אחרת…

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(וירא תשפ"ב)