אברהם אבינו וישיבות הקו

מאברהם נלמד שאל לנו להתייפייף כדי למצוא חן בעיני הזולת, אלא יש להציג את היהדות בצורתה האמתית

הרעיון העומד מאחורי "ישיבות הקו" אינו חדש אלא עתיק יומין כבר מימיו של אברהם אבינו. וכך מבאר ה"חתם סופר" את ניסיון "לך לך": אע"פ שהיה ניסיון גדול ללכת מארצו וממולדתו מבלי לדעת אנה ילך, מכל מקום היה אברהם סבור שה' יוליכו אל אחת המדינות שאינן מיושבות, שם קהילה מאמינה מבודלת מכל האנושות הכופרת. אברהם סבר שרק בסביבה סטרילית יוכל להשפיע ולשנות את סביבתו, שחברת המופת שיקים תשמש דוגמא לסובבים שממנו יראו וכן יעשו. זה היה ניסיון ראשון להקים מעין "ישיבות הקו" שהאמת הצרופה נמצאת רק אצלם וכל האחרים צריכים להתאים את עצמם אליהן תוך התבדלות.

וממשיך החת"ם סופר, שלהפתעתו של אברהם, כשהגיע למקום שכם והכנעני אז בארץ, שהיה עם גדול ורם, ציווהו הקב"ה שיתגורר שם כגר עד יפרה ויוריש את הכנעני. אברהם הבין שטעה בקונספציה שלו, ומיד "ויבן שם מזבח לא-ל הנראה אליו". כלומר, נתן תודה לה' ולא הרהר ח"ו. מדבריו של החת"ם סופר אנו למדים שלכאורה תיקון החברה לא יבוא מהיבדלות אלא דווקא מתיקון מבפנים.

המסר של הקב"ה לאברהם לא הסתיים במהלך הזה. בהמשך באה מצוות המילה, שגם בה נתקשה אברהם, כמובא במדרש (ב"ר פ' מז): "אמר אברהם: עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינם באים אצלי". כוונת המדרש היא שאברהם המטיף לאחווה ולאהבת הבריות, שאינו מפלה בין אדם לאדם ובין עם לעם, המנסה להכניס את האנושות כולה תחת כנפי השכינה, דווקא הוא מצטווה לפתע להיות שונה מכל שאר יושבי תבל, דרישה שנראתה לאברהם כמי שתקשה עליו מכאן ולהבא להשפיע על סביבתו. מפני שלהשפיע אפשר רק אם המשפיע לא יבליט את ההבדלים העושים אותו שונה מהאחרים, כי בהיותו כאחד מהם יוכל לזכות באמונם ולהשפיע עליהם.

חששו זה של אברהם גם מסביר לנו מדוע הלך אברהם ליטול עצה מבעל בריתו ממרא ושאל אותו האם לקיים את המילה, כמובא במדרש (תנחומא וירא ג) על הכתוב: "'וירא אליו ה' באלוני ממרא' – מפני מה נגלה עליו בחלקו של ממרא? מפני שנתן לו עצה על המילה". פנייתו זו של אברהם אל ממרא היא עצמה תמוהה מאד. איך יתכן שראש המאמינים, אברהם אבינו ע"ה, לאחר שנצטווה מפי הגבורה עצמה למול את עצמו, איך העלה בדעתו והרהיב בנפשו לבקש עצה מבשר ודם האם למלא את דבר ה'? ומדוע אין אנו מוצאים אצל אברהם בכל שאר הניסיונות מעשה דומה שהלך להתייעץ? מה המיוחד בניסיון הזה?

מסביר הראי"ה קוק בספרו "מדבר שור" (עמ' קצז): אברהם חשש שמא היותו מהול, בשונה משאר בני האדם, זה יביא להתרחקות בני האדם ממנו עד שיפסיקו לבא אליו. או מפני השוני, או מפחד שמא בהשפעתו ינסה להטיל גם עליהם מצווה כואבת זו. המחיר של התרחקות הבריות ממנו יהיה שלא יוכל למלא את משימת חייו, לקרוא בעולם בשם ה', מחיר הנראה כבד בעיניו. מפני החשש הזה היה אברהם מוכן להקריב את שלמותו האישית ולהחסיר ממעלתו במה שיעבור על דבר ה' בבחינת "פעמים שביטולה הוא קיומה". הוא סבר שלהמשיך במפעל חייו לקרב את האנושות כולה לאביה שבשמים חשוב יותר בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך". בעניין הזה לא רצה אברהם להחליט בעצמו ועל כן הלך להתייעץ עם בעל בריתו ממרא. אבל ממרא יעץ לו שאין להתחכם על דבר ה', כי עצתו וחכמתו של הקב"ה גדולה לעין ערוך מדרך השכל האנושי.

ואכן, מצות המילה הביאה מפנה בהשקפתו של אברהם. מכאן ואילך ידע אברהם שבדרך להשפיע על הזולת אל לו לאדם לטשטש או להתפשר עם אמונתו ואורחות חייו כדי לזכות לאהדה של החברה הסובבת אותו. מאברהם נלמד גם אנו בבואנו לקרב רחוקים, אל לנו לנסות להתייפייף למצוא חן בעיני הזולת, אלא דווקא בעמידה גאה על ייחודה האותנטית של היהדות והצגתה בצורתה האמתית נמלא את שליחותנו בצורה מלאה יותר.

(וירא תשפ"ב)