החריקות בקואליציה; משבר אמתי או קולות של 'תחזיקו אותי'?

שותפות קשה

אפשר שלא לאהוב את העובדה שרע"מ מחזיקה את הקואליציה בגרון, אבל אי אפשר שלא להתפעל מכך שהחברים ברע"מ יודעים לעבוד. יודעים לדרוש, ויודעים גם לעמוד על שלהם. דומה, ששיתוף הפעולה עימם, ובעיקר הצורך לספק להם את שקיבלו בהסכם הקואליציוני, הוא הכי קשה בתוך מרכיבי הקואליציה. השבוע נסוב המאבק מולם בשתי נקודות עיקריות. האחת- דרישתו של יו"ר ועדת הפנים, וליד טאהא לקדם מיד חוק לחיבור (עשרות אלפי) בתים לחשמל בחברה הערבית (שנבנו, כמובן, בניגוד לחוק). הקואליציה אמורה היתה לבקש פטור מחובת הנחה להצעה ומייד לאחר מכן להביא את החוק בקריאה טרומית למליאה. ח"כ ישראל כ"ץ מהליכוד הגדיר זאת שוחד, רמיסת החוק ואפליה בוטה מול היישובים היהודים. בשמאל יגידו, קצהו, אפס קצהו של אפליה מתקנת (הרי אי אפשר לחבר חשמל לבית שנבנה ללא היתר בנייה, ולא ניתן לתת היתרי בנייה לבית שנבנה במקום בו אין בכלל תוכנית מתאר, ולמגזר הערבי בישראל מעולם לא הוכנו תוכניות בניין מתאר). ב'שורה התחתונה', נכון ליום שלישי בבוקר, העניין לא התקדם. בתגובה, יו"ר ועדת הפנים וליד טאהא הודיע כי לא ייכנס את הוועדה בראשותו (שאמורה לעסוק בעניינים חשובים אחרים, גם). נושא נפיץ נוסף הוא יישום ההבטחה להסדרת שלושה יישובים בדואים בנגב. שרת הפנים רוצה להיות צמודה לנוסח עליו החליטה ממשלת נתניהו הקובע שזה יתבצע בתנאי שלפחות 80% מתושבי הפזורה יתחייבו להתכנס לאותם יישובים שיוקמו, שתיקבע מראש מפה התוחמת את גבולות היישובים וכמו כן שיהיה ברור ומוסכם על כולם שמדובר רק על קרקעות שהמדינה כבר הקצתה לעניין (בתקופת נתניהו), ולא מ"ר אחד מעבר לכך. התיאבון של מנסור עבאס גדול יותר. מה יהיה? הערכה שלי: רע"מ תקבל כמעט את כל מה שהיא דורשת.

ואולי מי שצודק הוא ח״כ אופיר סופר (הציונות הדתית) שאמר בתגובה למשבר הקואליציוני: ״שלב ההצגות בקואליציה נמשך. אנשי מנסור עבאס מוציאים הודעה, ימינה מצייצת על כאבי בטן – ובחדרים הסגורים בסופו של יום מנסור עבאס ווליד טאהא מקבלים את כל מה שהם דורשים״.

ובאותו עניין, חברי שדולת ארץ ישראל חתמו על מכתב לשרים איילת שקד וזאב אלקין ״אנו מחזקים את ידיכם וקוראים לכם לא להיכנע לדרישות רע"מ: לא בנוגע לחיבור בנייה לא חוקית לחשמל ולא לחזור על טעויות העבר בהסדרת הבדואים בנגב. חייבים לצרף מפה וחובת הסדרה, אחרת זו הפקרה! עתיד הנגב והגליל בידכם – אל תיכנעו לרע”מ!״

מנכ״ל רגבים מאיר דויטש הציג לחברי הכנסת את הסכנה בהחלטת הממשלה הצפויה ואמר: ״השטן נמצא בפרטים הקטנים. החלטות הממשלה על הקמת שלושת הישובים בנגב ועל חיבורי חשמל למבנים לא חוקיים יכולות להוביל להסדרת הנגב והגליל או חלילה להפקרתם המוחלטת. ההבדל הוא בסעיפים הקטנים שבהחלטות ממשלה אלה".

עשה לך דיין

מתחת לרדאר, הרחק מזרקורי התקשורת, הרבה אנשים, בהם מכובדים, אצים רצים ומנסים לקדם מועמד ספציפי שלהם בתקווה שיזכה לאמון ועדת מינוי הדיינים היושבת על המדוכה. קטונתי מלהעריך את איכותם של המועמדים והתאמתם לתפקיד, ואני גם לא מכיר את רוב המועמדים, אבל אחרי מה שבישלו לנו בעשר-עשרים השנים האחרונות, בעיניים שלי טוב יהיה אם לא יסדרו לנו מינויים שריח נפוטיזם יעלה מהם. זאת, גם במחיר שבן של מישהו, גם אם הוא מאוד מתאים, ייפגע הפעם. (בהנחה שיש מועמדים אחרים שלא נופלים ממנו ביכולותיהם ובהתאמתם). אם להסתמך על העיתונאי החרדי ישי כהן, לא בטוח שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. לדבריו, ‏בין המועמדים לתפקיד דיין במכסת הדיינים הספרדים (ש״ס): הרב אברהם דרעי – בנו של הרב יהודה דרעי, רבה של באר שבע, הרב רפאל זמיר- בנו של הרב יעקב זמיר, חבר בית הדין הגדול וחבר הוועדה למינוי דיינים והרב דוד אוחיון – חתנו של הרב יעקב כהן, בנו של נשיא מועצת חכמי התורה. ייתכן וכ"א מהם הוא 'תותח' בפני עצמו, אבל, תודו, זה לא מריח טוב. לא מן הנמנע כי כך המצב גם בצלעות האחרות של משולש הדיינים; החרדים האשכנזים וב'סרוגים'. לא יודע, גם לא יודע שלא. כך או כך, עפ"י עדות של בכיר בש"ס, שבעבר היה חזק בסוגיית מינוי דיינים, הפעם אנשי ש"ס לא מנהלים שיחות עם שר הדתות כהנא ונכון לעכשיו הם טרם הכריעו מי יהיה נציגם. ישי כהן גם הוסיף, מפי גורם במשרד לשירותי דת, שהשר מתן כהנא, יו״ר הועדה למינוי דיינים, שוקל לבקש מהוועדה לאשר כי בחירת הדיינים תעשה באופן גלוי ולא בהצבעה חשאית. בהרגשה שלי, זה לא יעבור.

בזמן הנכון

הממשלה אישרה את הצעת שר המשפטים גדעון סער להרחיב את סמכויות החיפוש של המשטרה, כדי לתת כלים למאבק בפשיעה במגזר הערבי. עיקר התיקון המוצע נועד ליתן בידי משטרת ישראל סמכות לבצע חיפוש ללא צו בית משפט כאשר יש חשד סביר כי במקום מצוי חפץ הקשור לעבירה מסוג פשע חמור, כולל עבירות נשק ופרוטקשן, העשוי לשמש ראיה לביצוע העבירה, והחיפוש נדרש באופן מידי לשם מניעת העלמת הראיה או פגיעה בה וכן במקרים בהם יש חשד סביר כי במקום נמצא חשוד בעבירת פשע חמור. השבוע נרצח הערבי-הישראלי ה-101 מתחילת השנה. גדעון סער אמר בדיון בממשלה: ״אנחנו במלחמה. אביא עוד חוקים כדי שנצליח במערכה הזו״. השר עיסאווי אמר בישיבת הממשלה בעניין זה: "מוכן שגם ה-CIA ייכנסו אם צריך". מעניין יהיה לראות את תגובתם של ראשי היישובים הערבים-ישראלים לא בדיבורים בעלמא, אלא כשהמשטרה תפשוט על בתים ומן הסתם תיתקל בהתנגדות שם. בדיון בכנסת אמר מנכ"ל המשרד לביטחון פנים לוטן כי לגבי מיגור ארגוני הפשיעה, בחצי השנה הקרובה נראה הישגים בהקרסת ארגוני פשיעה. ח"כ איימן עודה הזהיר שעל ערים מעורבות צריך להתלבש עכשיו. "אנחנו לא ממש חלק מהתוכנית. תפנימו שצריך להשקיע בערים מעורבות", אמר.

ואפרופו זה, המקום הכי אהוב על הגורמים הערביים העבריינים הן הרשויות המקומיות במגזר. שם יש כסף כבד שהמדינה מזרימה, הפקידות שם בחלקה הגדול היא עניין של חמולות, המקצוענות היא לא מה שמאפיין אותם, וההקפדה על החוק היא עניין של המלצה בחלק מהרשויות, אצל חלק מהעובדים. ובעיקר, העובדים הערביים שם יודעים שעם הגורמים העבריינים לא משחקים. לא נענית לדרישתם, יוצא עליך או על מי ממשפחתך חוזה. כדי לנסות לטפל בכך, הממשלה מקדמת חוק להקמת רשות לאומית שתטפל במכרזים ברשויות המקומיות הערביות כדי למנוע מגורמים עברייניים להשתלט על המכרזים.

כיוון נוסף, השר לביטחון הפנים, עמר בר-לב, סיפר בכנס במכון למחקרי הביטחון לאומי שבאוניברסיטת תל אביב, שהטיפול בחברות השמירה – שדרכן מתבצע רוב הפרוטקשן כיום – יועבר מאחריות משרד המשפטים למשרד לבטחון פנים, והחקיקה תעודכן על מנת שניתן יהיה להגיש נגדן כתבי אישום.

ובכיוון קצת אחר- מן הצד השני, חוק נוסף שמקודם נועד להקל על ערבים לקבל הלוואות ושירותים בנקאיים – כדי למנוע מהם להידרדר לשוק האפור.

לא חכם

"אנחנו מאבדים את המדינה", אמר ראש הממשלה, נפתלי בנט, במהלך הדיון על הפשיעה במגזר הערבי. לטעמי, האמירה הכי לא מתאימה לראש ממשלה לומר. זה מה שיש לך לשדר לאזרחים כאן או לעולם? או שמא רצית להאיר את עינינו שאתה, ורק אתה, הוא המציל הלאומי? לא שהכל ורוד כאן, ונכון שעליך כראש ממשלה לפעול ולעשות, לתקן ולבנות, אבל המדינה יצאה ממצבים קשים בהרבה מהמצב היום גם עוד לפני שהוכתרת כראש ממשלה (לשנתיים, במקרה הטוב).

ועוד יותר לא חכם

בעיניים שלי, ההתבטאויות של רה"מ החליפי ושר החוץ יאיר לפיד באזכרה לרבין בכנסת, היתה מבזה (את הנואם עצמו), מיותרת ובעיקר לא במקום. יותר ויותר פעמים שהפה של לפיד מכשיל אותו, עד כדי שהמחשבה שהוא עשוי/עלול להיות ראש ממשלה, דיי מפחידה. דבריו של לפיד, צרמו גם לשותפתו בקואליציה השרה איילת שקד, שכתבה בפוסט: "התיוג של ציבור מצביעים גדול – כמתנגדי ומתנקשי הדמוקרטיה – הוא עוול נוראי שנעשה לאנשים אידאולוגיים נחושים וערכיים, שנאלצים בכל שנה ביום הזה לספוג קיתונות של רפש והטחת עלבונות, גם בנציגיהם". אבל בנט? חיוך וצ'פחה ללפיד עת ירד מהדוכן בכנסת. שקד גם הביעה שביעות רצון מכך שחה"כ שירלי פינטו מחקה ציוץ שכתבה בטויטר ממנו הובן כאילו לנתניהו ישנה אחריות לרצח רבין. אוי, למה לא חושבים פעמיים לפני שלוחצים על המקש ששולח. ואפרופו כל זה, בעיניים שלי, בהקשר זה, פעל ח"כ איתמר בן גביר נכון כשלא בא לישיבה הזו בכנסת. היה ברור שיצלבו אותו בהקשר ליום. אז, למה לשמש סדין אדום? בעיניים שלי, גם רה"מ לשעבר, נתניהו, לא עשה עוול גדול, לא לעצמו ולא לאחרים, כשלא בא לאזכרה בבית העלמין. ראשית, די בטוח שמשפחת רבין סבלה פחות כשלא ראתה אותו מול העיניים. ובית- נתניהו צודק שמשפחת רבין לא מחמיצה הזדמנות לפגוע בו, כולל באזכרות לרבין ז"ל, אז אם הוא לא חייב- למה שיבוא? בזה שבנסיבות האלה נתניהו לא בא לאזכרה בבית הקברות, אינני רואה שום כוונה מצדו לזלזל לפגוע בזכרו של יצחק רבין ז"ל. לטעמי, נכון נהג.

המכונית בפנים או בחוץ?

זר שיחלוף בשבתות ליד יישובים דתיים בעיקר ביו"ש, יבחין במכוניות רבות החונות (רק בשבת) מחוץ לשער היישוב. הסיבה, למי שמכיר, היא, שבמרבית המקרים מדובר בבנים/בנות בוגרים/ות היישוב הזה שבחרו באורח חיים שאינו דתי ובאים לבקר את המשפחה בשבתות. אלא, מכיוון ומדובר ב'ישוב דתי' וכדי שלא לפגוע בצביון השבת כמו גם שלא לפגוע ברחשי לב חלק מהמשפחות, ברוב רובם של היישובים האלה המכוניות נשארות בחוץ, הילדים צועדים רגלית לבית הוריהם, וכולם חיים עם זה בסבבה. באפרת, שבגוש עציון, המנעד הדתי של הקהילות הדתיות הוא עצום. לצד קהילות אורתודוכסיות 'רגילות', יש גם כאלו שמשתנות, קהילה שהונהגה בידי רבה, אחרת בה מתנהלות התפילות ללא מחיצות, באחרת נשים נושאות דברי תורה ועוד. ראש המועצה עודד רביבי סיפר בכנס הישראלי לשבת חברה וכלכלה, כי לצד המגמות הללו נותרה השבת ביישוב כאירוע מרכזי בקהילה. לכן, באפרת השער פתוח (גם) בשבת וכל הדתל"שים יכולים להגיע ברכביהם לבקר את ההורים עד הבית ממש. זאת "מתוך הבנה שהשבת שומרת על הקהילה והקהילה שומרת על השבת בדרכה".

מחפשים בנרות

בהמון יישובים, בעיקר במרכז הארץ, הבעיה שהכי מעסיקה את ראשי מערכת החינוך היא מחסור בסייעות לגני הילדים הציבוריים ולצהרונים. מאמציי הגיוס מקבילים כמעט למאמצים שעושות חברות היי טק לגיוס הכי טובים שיש, אפילו מסדרים הסעות מיישובים ערבים (ישראלים), אבל הביקוש לעובדות גדול בהרבה ממספר המתגייסות. התוצאה- אי פתיחת גנים ובעיקר צהרונים בחלק מהיישובים, מה שאומר, אם אין סבתא שמתגייסת, האמא (בד"כ) לא יכולה לצאת לעבודה, בלגן. במשרד החינוך אמרו ברשת ב' כי הם מודעים לבעיה ופועלים לגבש מענה מיידי. הרבה משפחות מחכות.

בדרך לטהרן

חברי כת 'לב טהור' (איזה ניגוד בין השם שאימצו להם לבין איך שהם פועלים) עושים מאמצים להגיע מגוואטמלה לאיראן, כדי למזער את הסיכוי (סיכון מבחינתם) שיוסגרו לישראל, בגין חשדות לחטיפות ילדים, נישואי קטינות ועוד כהנה וכהנה. עפ"י דיווחים, ראשי הכת הזו ניסו בתחילת השבוע להגיע באוטובוסים למקסיקו, משם לטוס לכורדיסטן, ומשם לנסות לבקש מחסה אצל האיראנים. עפ"י הידיעות בתקשורת, ישראל עושה מאמצים למנוע את מעברם לאיראן. אולי בגלל שיש שם כמה בוגרי צבא ולך תדע מה הם ימכרו לאיראנים ואולי כי יש שם כמה חטופים בעל כורחם. אני לא יודע אם יעלה בידם להגיע לאיראן, אבל אם כן, בעיניים שלי, גם אם ייעצרו באיראן ויושמו אחר סורג ובריח שם, בתפילה לפדיון שבויים, לא כל החבורה הזו תהיה ברשימת התפילה שלי. מצידי, ראשי הכת הזו ואלה שנמצאים שם מרצון חופשי, שיישארו שם. משם, לפחות הם לא יוכלו לחטוף ילדים מסכנים נוספים ממשפחותיהם ולטרלל להם את המוח. זה שהם נולדו לאם יהודייה לא הופך אותם בעיניי ל'אח שלי'. (עמדה אישית, לא הלכתית, כמובן).

בג״צ מאשר

לאחר מאבק ציבורי בשל דרישת המינהל האזרחי לעקור 170 דונם מכרמי משק אחיה, הגיעו משק אחיה ומשרד הביטחון להסכמות לדחיית העקירה וביצוע העתקה מסודרת לאחר שנת השמיטה.

כזכור, בג"צ פסק כי יש לעקור 170 דונם של מטעים בשל צו שימוש מפריע אותו הוציא המינהל האזרחי לפני יותר מעשור. עם זאת, השאיר פתח להגעה למתווה מוסכם שיאפשר דחיית העקירה והעתקת המטעים בצורה מוסדרת. זאת גם בהתחשב בעובדה שהתובעים הפלסטינים לא הצליחו להוכיח בעלות על הקרקע.

בשבועות האחרונים התקיים מאבק ציבורי בדרישה להגיע למתווה מוסכם אשר ימנע את העקירה והרס המטעים, ובמו"מ שהתקיים מול משרד הביטחון ובסיוע לשכת רה"מ, גם בעלי החלקות וגם המדינה הציגו קו אחיד.

על פי הסכמות, יקבלו משק אחיה ובעלי המטעים הנוספים הקצאה לקרקע חלופית כאשר באחריות משק אחיה לשנטע ולהעביר את העצים לקרקע החלופית עד פברואר 2023. אגב, בג"צ הבהיר כי לא יסכים לדחיות נוספות.

מנכ״ל משק אחיה דוד זיצר אמר לאחר חתימת ההסכם: ״ההיגיון הבריא ניצח. לא הייתה שום סיבה לבצע עקירה שהייתה גורמת נזק בלתי הפיך לפעילות החקלאית של המשק. אני שמח ששר הביטחון ואנשי משרדו וכן לשכת רה"מ מנעו מראות מיותרים של עקירה ערב ראש השנה והגיעו למתווה שכולל קרקע חלופית והעתקה מסודרת, ועכשיו גם בג"צ הגיע למסקנה הזו״.

ראש המועצה האזורית בנימין, ישראל גנץ, היה כנראה קצת פחות מרוצה והגיב להחלטה: "אני מברך על ההחלטה שקיבלה את המתווה. עם זאת, כואב שיהודים צריכים לפנות נטיעות שנטעו בארץ פורחת ושאין עליה בעלים. צריך לזכור שבמדינה מתוקנת ובמערכת משפט מתוקנת עוול כזה לא היה קורה. לקרקע אין בעלים. ועצם גזירת הפינוי שם היא עוול נגד ההתיישבות בחבל שילה ובהתיישבות ודאי כשברקע הערבים פורצים, בונים ומשתלטים בלי דין ובלי דיין".

מכות, מכות

יש מדינה או שתיים בעולם שחברי הפרלמנט שם יותר מכסחים אחד את השני במכות מאשר מתנצחים מילולית. בישראל, עד כה, המהלומות היו באוויר. במילים. עד השבוע. חבר הכנסת איתמר בן גביר הלך ביום שלישי בבוקר 'לבקר' (יותר מלשון ביקורת מאשר 'ביקור חולים') מחבל המאושפז בבית חולים קפלן ומקבל שם, לטענת בן גביר, טיפול וי.איי.פי ולא במירכאות. בהגיעו, נתקל בחה"כ איימן עודה, שנעמד בפתח המחלקה, ומנע את כניסתו של בן גביר. צעקות, חילופי 'ברכות', והופ, איימן עודה דוחף את בן גביר, לקול תקתוקיי המצלמות שלא במקרה היו שם. והמהומה רבה. לא עברו דקות רבות ובן גביר נסע למשטרה להגיש תלונה. עודה מצידו אמר בתום העימות על בן גביר: "הוא טרוריסט מורשע, הכהניזם לא יעבור". להערכתי, מהמשטרה לא ייצא כלום, בן גביר מן הסתם יעשה מה שהוא רגיל ויגיש תביעה של לשון הרע נגד עודה (החסינות תעמוד לו? לא יודע), והעיקר, נראה מה תעשה ועדת האתיקה של הכנסת. אמנם יו"ר הכנסת מיקי לוי אמר כי הרמת יד של ח"כ על ח"כ אחר היא חציית כל הקווים האדומים, אבל נראה כיצד תתייחס לזה הכנסת מעבר למכבסת מילים. ללא ספק מתבקשים צעדים מעשיים. הרחקה, עדיף לצמיתות.

גזירה שווה

במהלך העימותים בין השר לשירותי דת לחברי הכנסת החרדיים סביב רפורמת הכשרות, אמר השר כהנא לח״כ פרוש: ״צריך לדעת להתפשר כדי לא להעמיק את הניכור מהדת". פרוש, לא פראייר, השיב לכהנא: ״זה כמו שתגיד שאפשר לוותר, חלילה, על שטחי ארץ ישראל כדי להתפייס עם הערבים״. תיקו? אז, נכון שהפוליטיקה היא, לכאורה, אומנות האפשר והמקום, בהא הידיעה, לפשרות, כשכל אחד יוצא וחצי תאוותו בידו, אבל הפערים פה בענייני רפורמת הכשרות הם לא רק כל כך עמוקים אלא גם ובעיקר מבוססים על 'אני מאמין' והשקפות עולם שונות, כך שאפילו אליהו, כשיגיע, יתקשה למצוא את נקודת האמצע.

הדרך אל הכותל

זה שנים יש קו אוטובוס בירושלים המביא מתפללים ומטיילים בהמוניהם אל הכותל המערבי. מסתבר, שבשבועות האחרונים האוטובוס קיים, נוסע, אבל לא אל הכותל. הוא מוריד את הנוסעים בממילא, ומשם, המעוניינים והמסוגלים, נאלצים לעשות דרכם ברגל אל הכותל. אז, מה קרה? מדוע האוטובוס לא נכנס בשערי העיר העתיקה? כאן מתחילה המחלוקת. באגד טענו כי קיבלו הנחיה מהמשטרה, בגלל ריבוי המקרים של השלכת אבנים על האוטובוסים, ואילו גורם במשטרה הכחיש זאת מכל וכל. בעיניים שלי, בין כך ובין כך, לא יעלה על הדעת לעצור את נסיעת האוטובוסים אל הכותל. אם צריך, שייסע ג'יפ משטרתי לפניו ושני ג'יפים מאחוריו, אבל את הנסיעה הזו אי אפשר ואסור להפסיק.

(וירא תשפ"ב)