בין הומניטרי להתפטרות
יום שלישי בבוקר. משאית ראשונה עם מזון לתינוקות, קמח ותרופות עוד לא עשתה דרכה לעזה, ורבים בתקשורת כבר 'התנפלו' על סמוטריץ' בשאלה: "אמרת שברגע שמשאית הומניטרית נכנסת לעזה אתה פורש מהממשלה. נו? מתי זה קורה?" (קורה בלשון הווה, כאילו מצפים לתשובה: הרגע, כאן ועכשיו). לשכת סמוטריץ', למודת ניסיון מול התקשורת, נתנה התראה של שעה ל'הודעה חשובה'. התקשורת נדרכה. יתפטר? מעט האמינו שיעשה זאת. שוב יצמיד אקדח (מטאפורי, כמובן) עם סטופר לראשו של ביבי? ביבי לא אוהב לקחת סיכונים, אז 15 דקות לפני 'שעת השין' של סמוטריץ', שיגר ראש הממשלה לאוויר סרטון בו 'הרגיע' את סביבת סמוטריץ' בשתי הנקודות הכואבות: האחת – ישראל הולכת לכבוש את כל עזה (ומכלל הן אתה מבין לאו, שלא רק חלקים בעזה, לא נסתפק בפרימטר); השנייה – הסיוע ההומניטרי. נתניהו הסביר כי (אפילו) החברים הרפובליקנים באמריקה הבהירו כי יתקשו (מול דעת הקהל) לסייע לישראל במלחמתה בעזה אם מה שייצא מעזה לעולם זה תמונות של ילדים מורעבים. לכן, אין ברירה. קצת סיוע, ונדאג שלא יגיע לחמאס. ואז, בשעה המדויקת, 11:00, בא סמוטריץ' עם הודעה באורך הגלות (כדרכו), שפה רהוטה המתובלת גם בביטויים 'לא אקדמיים', וכדרכו, הודעה עם הרבה אמוציות שלא מפספסת אף הזדמנות לתקוף ולעקוץ. גם אם לא נוקב בשם המפורש (בן גביר). ב'שורה התחתונה', סמוטריץ' לא רק שלא בא ל'קלל' = לאיים על ביבי, אלא בא לברך. לחזק את ראש הממשלה גם בהחלטה שקיבל לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לעזה. מה קרה? איך זה מתיישב עם הודעותיו הקודמות של סמוטריץ'? מה, הוא התהפך?
סמוטריץ' הסביר (להלן), אבל אתן תחילה את התובנות שלי בעניין. מכירים את ההיגד "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"? ובכן, התפקידים החשובים שהוא ממלא בממשלה, ההחלטות הכי חשובות במדינה בימים קשים אלה שהוא נוטל חלק משמעותי בקבלתן – כל אלה מבגרים אותו. אי אפשר שלא. גם הדומיננטיות של הצבע הלבן שמשתלט על שערו, מוכיח. סמוטריץ', מרום מעמדו, כיסאו ותפקידו, נחשף למורכבויות הרבות של המשחק המדיני, לאילוצים השונים, ופה ושם מבין כי חייבים לקבל החלטות גם אם לא אוהבים אותן. ההחלטה בעניין הסיוע היא אחת מהן. שנית, סמוטריץ' צריך את ביבי לא פחות משביבי צריך אותו. בסקרים, כזכור, מצבו של סמוטריץ' על הפנים. הוא חוטף מכל הכיוונים, אפילו מהבייס שלו. פוליטית, ביבי כבר הוכיח כי יש לו הכלים לחלץ אותו מן המיצר. זוכרים איך חיבר בינו לבין בן גביר לפני הבחירות ההן לכנסת, ממש אנס אותם לכך? בהודעתו הפעם סמוטריץ' מציב עצמו כ'בוגר האחראי' ומנסה לבדל עצמו מבן גביר, שעושה לביבי חיים (פוליטיים) לא פשוטים. לכן, בהצהרתו המפולפלת, סמוטריץ' גם ירה חיצים לעבר בן גביר, בלי לנקוב בשם המפורש ח"ו ("המתכבד בקלון חברו…"). מה שנקרא, בונה את 'כיפת הברזל' הנתניהואית עבורו, לעת צרה.
ואחרי כל זה, אני יכול להבין את אותם הרבים (ועיתונאים בכלל זה) שנקעה נפשם מהדרך בה מוליך אותנו נתניהו. אני גם מבין (ואף שותף) לתחושתם, שבפועל 'הקול קול נתניהו, והידיים ידי סמוטריץ". וכעת, לסלידתם הכרונית מביבי, מתווספת אי אהבתם (בלשון המעטה) לסמוטריץ', ומהחיבור הזה אך מתבקשת משאלתם שסמוטריץ' יניח את המפתחות (כי ביבי הרי לעולם לא יעשה כן, לכאורה) וכך מן הסתם גם יחיש את פירוק הממשלה. ואז, מי יודע, אולי יבוא לציון גואל ויברכו 'ברוך שפטרני' (איך בדיוק ומי ה'גואל'?).
בעיניים שלי, אם להיות כנים, סוגיית הכנסת המשאיות עם מזון, קמח ותרופות לעזה, היא לא פשוטה. אולי הכי מורכבת שיש. אניח בצד את ההיבט ההלכתי-היהודי, שאני בטוח שגם בראייה זו יימצאו כאלה שיגידו להכניס מזון ותרופות לאוכלוסייה בעזה (גם אם היא אינה חובבת ציון, וגם בשעה שחטופינו היקרים עדיין מוחזקים שם). סמוטריץ' ניסה להדוף את המתקפות עליו, כמו גם את השאלות 'הרי אמרת', 'התחייבת', והסביר כי הפעם העניין שונה. אם תרצו, הוראת שעה. וכך הסביר את זה שהוא יכול לחיות איכשהו עם המשאיות האלה: "במשך חודשיים וחצי לא הכנסנו סיוע הומניטרי לרצועת עזה, וזה יצר לחץ גדול מאוד על חמאס, וטוב שכך. אבל גם לחץ צריך לווסת, כדי שהוא לא יתפוצץ לנו בפנים. כשצה"ל חזר (השבוע; מ"ז) לתמרן בכל הכוח כדי לכבוש את עזה ("כל עזה", לא רק חלק; מ"ז), והוא מניע אוכלוסייה מהמקום שבו עוד היה לה קצת אוכל (למקום שאין; מ"ז), והידידים הגדולים שלנו בעולם, אלה שתומכים בנו ומבינים שאנחנו לא יכולים לעצור רגע לפני ניצחון מוחלט והשמדת חמאס, מבקשים מאיתנו לעזור להם לעזור לנו ולהזים את שקרי ההרעבה, אנחנו צריכים לעשות את זה (ההדגשה שלי; מ"ז). בלי זה, פשוט לא נוכל להילחם ולנצח. זה לא כניעה ללחץ, זה לעשות את הדבר הנכון כדי להמשיך להתמקד בעיקר ולהשמיד את חמאס. מה שייכנס בימים הקרובים זה מעט שבמעט למאפיות שמחלקות פיתות לאנשים ולמטבחים ציבוריים שנותנים מנה יומית של אוכל מבושל. אזרחים בעזה יקבלו פיתה וצלחת אוכל, וזהו", דברי סמוטריץ'.
איך כל זה אמור לקרות? כ-400 אמריקנים גברתנים הגיעו השבוע לישראל, והם נערכים לספק את ה'הומני' למשפחות בעזה החל מעוד שבועיים, כשצה"ל אמור יהיה לאבטח. גם סיפור לא פשוט. גם האבטחה וגם איך יגיעו לכל משפחה ומשפחה. אבל, עד שזה יחל, המשאיות ייכנסו לעזה בדיוק כפי שהיה עד כה, כשחמאס שדדו את הסחורה. ביום הראשון (יום שני השבוע) נכנסו חמש משאיות, וראו זה פלא, חמאס לא בזז אותן. נו, ואם שוב חמאסניקים יתלבשו על המשאיות? בריאיון לגל"צ אמר סמוטריץ' כי כתב"ם יתצפת על המשאיות, ואם חמאס ינסה להשתלט על המשאיות "נירה על חמאס". אני מבין קטן מאוד בביטחון, אבל לי זה נראה מתכון להעצמת הכאוס שם. שלא נדע.
ונחזור לעיקרון. אז נכון שסמוטריץ' אמר אך לפני כמה ימים שגרם אחד של חיטה לא ייכנס לחמאס, ואם כן ייכנס אזי הוא לא יישאר בממשלה. ולכן, אך טבעי שעיתונאים יקשו עליו בשאלה הזו, 'עד מתי' (תחזיק עצמך בכוח בממשלה) ואף ינסו להגחיך אותו בשל כך. אבל לדעתי, דווקא מכובד שסמוטריץ' בוחן את הדברים ולא ננעל על מה שחשב או אמר אתמול או לפני שבוע. החיים דינמיים, ובטח ובטח בשכונה שלנו. נכון ומתבקש לבחון דברים בהתאם להתפתחויות ולא להתקבע. השיקול עליו הצביע סמוטריץ' בעניין הלחץ האמריקני, הוא חשוב וכבד. אני בטוח שהיה לסמוטריץ' קשה על בלתי ניתן להוציא מילים אלה מפיו, כשמול עיניו משפחות 'פורום תקווה' שבניהם עדיין חטופים בעזה, והמשפחות היקרות האלה מתנגדות נחרצות להעברת סיוע הומניטרי כלשהו לעזה כל עוד ילדיהם נמקים שם במנהרות. ולך תתווכח. מבחינתם (ולא רק), הם צודקים באלף אחוזים. גם בטוח שהוא מפסיד אצלם (רבים מהם בבייס הפוליטי שלו) הרבה נקודות זכות. ובכל זאת, הוא קיבל החלטה קשה, ובינתיים (יום שלישי בערב) עומד מאחוריה.
ונקודה חשובה: מה שמספרים לנו הציבור הוא חלק אחד קטן בפאזל הכולל. לפעמים, חלקיק מידע, לפעמים מידע לא נכון, המסופר בכוונה מסיבות שונות ('דיסאינפורמציה', לבלבל את האויב, להנמיך ציפיות וכד'). והרבה פעמים אנחנו לא באמת יודעים מה קורה ב'חלונות הגבוהים'. בתכל'ס, כך גם בכל הקשור למגעים שמקיימות ארה"ב ומצרים מול חמאס בדוחא. הרגישויות העצומות שבנושאים הנידונים שם מחייבות ערפול, נטרול רעשי רקע, לבל יטרפדו את המאמץ להגיע להסכמות. לכן, המלצה שלי: קחו את כל הפרסומים וההדלפות בעירבון מוגבל, ובעיקר זכרו שלא באמת את הכל אנחנו יודעים (וזה נכון גם לגבי הכתוב בטור זה). ב'שורה התחתונה', לטעמי, יש מספיק סיבות לייחל שסמוטריץ' יניח את המפתחות. בנסיבות הפעם – לא זו הסיבה הנכונה.
ונקנח בכמה משפטים מהצהרתו (החשובה) של סמוטריץ' השבוע: "אני אומר לתומכי הממשלה: אי אפשר לא לתת למנהיגות מרחב תמרון כדי לנווט בין לחצים ואילוצים במטרה להגיע לתוצאה האחת והיחידה הנדרשת: כיבוש עזה, השמדת חמאס והשבת החטופים. ובמילה אחת: ניצחון!. זה כנראה לא פופולרי בבייס ולא משתלם פוליטית. הרבה יותר טוב להתלהם ולנהל תחרות מי יותר ימני ומי יותר גבר. אבל מהיום הראשון של המלחמה שמתי את כל הפוליטיקה בצד. כשהאחים שלי מחרפים נפשם במלחמה, אני לא עושה פוליטיקה. אני מוכן גם לא להיבחר שוב בשביל הניצחון. אני קורא לראש הממשלה: קח אחריות, גלה מנהיגות. דבר עם הציבור ותסביר. שקף את הנחישות שלנו ואל תיתן לשמועות, להדלפות ולספינים חסרי אחריות להוביל את סדר היום ולטעת בלבול וחששות בציבור ובקרב הלוחמים. ההיסטוריה של עמנו תשפוט את כולנו. לא סקרים מוטים ומפוברקים, ולא צייצנים בדימוס".
"אני עומד כאן ולוקח אחריות. אני אומר ללוחמים ולמפקדים, למילואימניקים ולבני המשפחות שלהם: אל תאמינו לקולות הבכי והנהי, אל תקשיבו למחלישים, מימין ומשמאל. תנו אמון, תסמכו עליי, תמשיכו בגבורה, במסירות ובאמונה. אנחנו מכסחים לאויב את הצורה, ונחושים לא לעצור עד להשלמת המשימה בכל הכוח. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו". אני מוצא עצמי מסכים עם משפטים רבים שלו, הפעם. והערה לסיום: 'שבתון' יורד לדפוס ביום שלישי. לך תדע מה יקרה עד שבת…
תפוח רקוב בארגז?
עפ"י חשיפה של העיתונאי אבישי גרינצייג, השופט יורם ברוזה, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, התבטא בשיחה עם עמיתיו: "לאחר שנסיים עם חמאס, נעבור לטפל בציונות הדתית. למה לא הרגו את בן גביר ואת הבן שלו? את סמוטריץ' ואת הבן שלו? הדתיים אשמים בכל. הדתיים לאומיים גרועים יותר מחמאס. הם הסכנה הגדולה ביותר למדינה".
בעיניים שלי, בהנחה שאכן הדברים נאמרו, מותר ליורם ברוזה לחשוב מה שבא לו (סבור שכשופט לא ראוי שיתבטא כך אפילו בפורום 'סגור'). אני רק מפקפק ביכולתו להתעלות מעל רגשות אלה אצלו, אם קיימים, שעה שבעל דין מתנחל עם כיפה סרוגה (ואולי גם פאות משתלשלות) עומד לפניו ממתין לגזר דין. אם אכן יצליח כבודו להתעלות מעל הרגשות האלה ולדון אותו ביושר, הוא מלאך. לא אדם.
השופט ברוזה הגיב באמצעות דוברות הרשות השופטת: ״הדברים המיוחסים לשופט כוללים דברים שלא נאמרו, והם נטולי הקשר, נבררו באופן מגמתי משיחות פרטיות, ואינם משקפים את עמדותיו. יש להצר על כך שנמצאו מי שבחרו להביא, כביכול מפי השופט, חלקי דברים שלא נאמרו כלל או מציגים באופן מעוות דברים שנאמרו בשיחות פרטיות בין עמיתים״. לטעמי, נציב התלונות על השופטים החדש, השופט אשר קולא, צריך לזמן את השופט ברוזה לבירור משמעתי. קולא הוכיח עצמו כשופט ישר, רציני, מעמיק (משפט ראדה כדוגמה). אצלו, אני בטוח לגמרי שהכיפה הסרוגה שעל ראשו לא תשפיע כהוא זה על הבירור שיערוך. ובסוף, אם (ורק אם) ימצא ש'יש דברים בגו' ויחשוב שהתבטאויות כאלה הן בעייתיות ומציבות סימני שאלה על המשך שירותו של אותו האיש כשופט, יגיש הנציב קולא המלצותיו להליכים. עפ"י החוק, לנשיא בית משפט העליון ו/או לוועדה לבחירת שופטים, בידיהם סמכויות ענישה לשופטים.
לי הקטן יש הצעה לעונש חינוכי לכבוד השופט ברוזה: כשהייתי תלמיד במדרשיית נעם, היה נהוג שכאשר אחד החבר'ה הגזים בהתנהגותו, שלחו אותו לחודש ישיבה גבוהה. אם הבירור אצל הנציב יעלה שאכן התבטא כפי שמיוחס לו, הייתי מציע לו (חוץ ממה שיקבעו) תקופת צינון של חודש בישיבה של "הדתיים האלה". שילמד קצת להכירם.
מזהם את האוויר
בעקבות דבריו השקריים, הדוחים והמעצבנים של ח"כ יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל (מי היה מאמין), אני יכול כאן להכביר במילות גנאי, קללות (רק כאלה שהנייר סובל), להתחרות בכך בכל הפוליטיקאים והאחרים שהשמיעו קולם. במקום זאת, בחרתי להביא שתי תגובות שנראות לי הכי מתאימות. האחת – של הרמטכ״ל, רא"ל אייל זמיר, מגנה בכל תוקף כל אמירה המטילה דופי בערכיות פעולות צה״ל ובמוסריות לוחמיו. "צה״ל ולוחמיו פועלים מול אויבינו מתוך נאמנות לערכי צה״ל, לחוק ולמשפט הבינלאומי, תוך שמירה בלתי מתפשרת על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. לוחמי צה״ל פועלים, וימשיכו לפעול, לילות כימים, בכל החזיתות, בנחישות ובמוסריות – כפי שפעלו תמיד"; התגובה הראויה השנייה – הקונגרס היהודי העולמי ביטל את נאומו של יאיר גולן בעקבות דבריו על ישראל כמדינה שבה הורגים תינוקות פלסטיניים כתחביב. תגובה הראויה לחיקוי. למשל, לא להזמין אותו לפאנלים. למשל (וזה אתגר קשה לפוליטיקאים) – לא לשתף עימו פעולה בכנסת. הגזמתי?
"תדרוש גאולה, אנחנו לא יכולים יותר"
מאות רבות ליוו את סמל יוסף יהודה חיראק ז"ל למנוחות בהר הרצל בירושלים. רעייתו אמונה, שנישאה לו לפני שבעה חודשים בלבד, נשאה הספד קורע לב: "איך אני אמורה להספיד אותך? תבוא ותגיד שזו בדיחה ושאנחנו חוזרים הביתה. שעה אחרי שנפלת התקשרתי רק כדי להגיד שאני מתגעגעת – לא הספקתי. תודה על הזכות להיות אשתך. אני מבטיחה להישאר חזקה ולהמשיך בשבילך. תדרוש גאולה – אנחנו לא יכולים יותר". אימו חנה אמרה: "אל הנער הזה התפללתי. תודה שזכינו בבן כל כך קדוש. נלקחת לבית עולמך בשבוע של 'מידת היסוד'. אתה מקומך בכיסא הכבוד, והאור שלך ימשיך להאיר גם מכאן". אביו פרץ סיפר: " גדלת בעיר דוד. הפכת לצדיק לומד תורה, עם לב גדול. היית שליח של עם ישראל. תודה שזיכית אותי להיות אבא שלך". בין המספידים הנוספים היה גם שר האוצר סמוטריץ', ובלוויה השתתפה גם השרה אורית סטרוק. יוסף יהודה חיראק השאיר הורים, שלוש אחיות יפעת, רעיה ותפארת, משפחה וחברים רבים. חיראק, לוחם בגדוד ההנדסה 601, היה לחייל צה"ל הראשון שנהרג במהלך מבצע "מרכבות גדעון". מתחילת המלחמה נפלו 857 חללי צה"ל. צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
