האתגרים של מפלגת ימינה – יש בייס או אין?

היו לו חברים

'ממשלת השינוי' שורדת כבר כמאה ימים. תקציב המדינה, כך נראה, יעבור בחודש הבא, מה שמגביר את הסיכוי שהיא תצלח לפחות את החצי הראשון שלה, אם לא יותר. אפילו רה"מ לשעבר, נתניהו, נשמע בשבוע שעבר אומר כי ייתכן והממשלה הזו תשרוד את 3.5 השנים שנותרו לה מאז הושבעה. אבל זה ממש ממש לא הולך להיות קל. בתחילה, הסכימו שם שלא לגעת בדברים השנויים במחלוקת בין המפלגות השונות המרכיבות את הקואליציה. זה עבד, איכשהו, בחודשיים הראשונים. אבל ככל שחולף הזמן, יותר ויותר נושאים שבמחלוקת צפים על פני השטח וחילוקי הדעות הופכים להיות לא רק על הנייר, אלא גם בפה. כמה דוגמאות: החוק של גדעון סער שנועד למנוע בעד נתניהו, עם כתב אישום, להתמודד על ראשות הממשלה. אפילו השרה איילת שקד מתנגדת נחרצות. בנט? כרגע שותק בעניין. למה לו להסתבך עם סער. בנט גם לא הגיב לנאום המסית של רה"מ החליפי ושר החוץ יאיר לפיד בכנסת, שרבים רבים בימין נפגעו ממנו. שלא לדבר על זה שבנט טרם הגיב לציוץ האומלל של הרכש שהביא בזמנו לרשימה שלו, חה"כ שירלי פינטו. בין מפלגות הקואליציה יש גם ויכוח על החלטת גנץ להוציא אל מחוץ לחוק 6 ארגונים פלשתינים. מרצ, למשל, לא מקבלת את זה. או- סוגיית הבנייה הצפויה ביישוב אביתר לאחר שנמצא כי מרבית האדמות שם היו ללא בעלים פלשתינים. מרצ והעבודה- מתנגדות. לך תבנה מדינה. ממשלה. הרושם הוא שנפתלי בנט בשתיקתו רוצה לשדר 'אני לא מתעסק בשטויות האלה, אני מתעסק בדברים הרציניים, בניהול ענייני המדינה'. אולי באמת טוב שאת כל כולו הוא יקדיש, כל עוד הוא ראש ממשלה, לניהול העניינים החשובים של המדינה, אבל מכיוון שלפחות בראייתו הוא לא בא לזמן קצר, הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות אדיש לזה שהשטיח מתחתיו נשמט.

נחזור ל'ימינה'. מעבר לכך שהמפלגה הזו חוטפת 24/7 ברשתות ובכלל, על בגידתה ברעיון, בשבוע שעבר פרסמו שלושה מהעשירייה הראשונה של 'ימינה' ברשימה לכנסת, מכתב חריף מאוד נגד בנט וחבריו בסיעה, תחת הכותרת: "ידינו לא היתה במעל". השלושה הם: פרופ' אשר כהן, שי מימון ורוני ססובר. אשר כהן הוא פרופסור למדעי המדינה, ובין השאר בעל טור ב'מצב הרוח' בו כתב רבות על הצורך ב'ימינה' ועל איכויותיו של נפתלי בנט כמנהיג. וקראו שורות ספורות ממכתבם: "את הפליק פלאק האידיאולוגי מלווה, כמקובל במחוזותינו, מכבסת מילים מפוארת. לא נעים לראש הממשלה לומר שהוא ויתר על האידיאולוגיה. לכן, כשנשאל על כל הסתירות בין דבריו בעבר לדבריו ומעשיו בהווה אמר שהוא 'משיל את הפוליטיקה' מעליו. כשהתרוצצנו במערכת הבחירות כדי להעביר לכמה שיותר מצביעים את עולם הערכים של ימינה, לא ידענו שזו 'פוליטיקה' שיש להשיל מאוחר יותר, רק כדי שבנט יהיה ראש ממשלה…. לא נבחרת כדי 'לעבוד' באופן כללי, אמורפי, נזיל וחסר תוכן. אנשים בחרו בך כי היית אמור לייצג אותם. את עולמם הערכי, את תעודת הזהות האידיאולוגית שלהם, את האמת שלהם… ככל שחולף הזמן מתברר כי לא רק שלא עמדת בהבטחות ולא תגשים את המדיניות בשלה נבחרת, זה הרי יכול לקרות תמיד ברמה כלשהי. אלא שאימצתם, אתה ושאר חברי המפלגה, את המדיניות ההפוכה, נתתם את השלטון למחנה היריב. אתה וודאי חושב שעם הזמן האבק ישקע, הציבור ישכח ונעבור הלאה. אולם בעולם שלנו, האידיאולוגי, הזמן לא רק שלא ירפא את הפצעים ולא ניתן יהיה להחליק את זה, אלא הוא מקבע אתכם עמוק יותר בצידה השני של המפה הפוליטית", סוף ציטוט. לך תנהל מדינה כשהאנשים שעד לא מזמן היו הכי קרובים אליך – זה מה שהם חושבים עליך כיום. ואפרופו זה, כדי לנסות לאחות את הקרעים שהחלו לבצבץ בין מרכיבי הקואליציה, זימן בנט את השרים לגיבוש ביום שישי. אבל גם פה יועציו עבדו כמו שלומיאלים. הם קבעו את המפגש במועדון ביהוד שאינו מצויד בתעודת כשרות. פאשלה. נוכח הביקורת, יחליפו את המקום. אולי משנה מקום משנה מזל. למשתתפים הובטחו אדיר מילר וענת שרוף. בטח ישירו שם: 'שלא ייגמר לעולם'. אולי יקנחו בעוגה שגילית בנט, קונדיטורית בעברה, תביא. או שלא.

עדות מכלי ראשון

בהרגשה שלי, ככל שחברי הכנסת יותר מתפרעים שם במליאה, ככל שבפוליטיקה האמת נעדרת, כך יותר ויותר מאתנו, ה'עמך', תופסים מרחק מה'נבחרים' ומתעניינים הרבה פחות במה שקורה שם. יש מאתנו שתדמית חברי הכנסת בעיניהם היא של 'אוכלי חינם', באים יומיים-שלושה לעבודה, קצת מתקשקשים, מאיצים בדובר האישי להוציא הודעות לתקשורת, ורצים לבריתות של הנכדים של חברי מרכז המפלגה. באמת של הדבר, עיקר העבודה של חברי הכנסת היא בחדרי הוועדות. שם מתקיימים דיונים, חלקם רציניים מאוד, שומעים מומחים בתחומים הרלוונטיים לדיון, ולאחר דרך ארוכה- גם מצביעים על הצעת-החוק, שלב לפני הגעתה לאישור במליאה. ומכיוון שלקואליציה יש רוב בוועדות, חברים באופוזיציה מרגישים שחבל"ז. אבל, ח״כ דוד ביטן, ליכוד, שבעבר שלט בחברי סיעתו ביד רמה, לא אוהב את מה שהוא רואה בוועדות. הנה מה שאמר ל'‎גלי ישראל' בביקורת על חברי הכנסת של הליכוד שלא לוקחים חלק בדיוני הוועדות: ״הציבור צריך לראות עכשיו ליכוד מלוכד. אנשים מקבלים 45 אלף משכורת, שלושה עוזרים ורכב – צריך להתחנן אליהם שיהיו בעבודה? זו העבודה שלהם!״.

ומהליכוד ל'ימינה'. מי שחושב שכל ח"כ הוא מלך, ולפחות להתבטא יכול כפי שעולה בדעתו, טועה. עמית סגל חשף, שמנכ"לית ימינה (המפלגה בראשות בנט, למי ששכח), מאיימת על חברי כנסת בסיעה שמי מהם שיתראיין על החוק שהביא גדעון סער נגד נתניהו (שמי שהוגש נגדו כתב אישום עם עברות קלון לא יוכל להתמודד על ראשות ממשלה) – ייענש. ההנחיה באה לאחר שאיילת שקד הביעה התנגדות לחוק, התבטאות שבנט לא ממש אהב. הוא, כשלעצמו, שומר בינתיים על עמימות בסוגיה (למרות דברים ברורים ונחרצים שאמר לפני הבחירות), אבל הכל פוליטיקה, כבר אמרנו? יש הסבורים שבנט סובר, שברגע שנתניהו יודיע 'הולך לביתי', ייזום גדעון סער (שבסקרים מגרד מלמטה את אחוז החסימה) חיבור של שקד, שיקלי ועוד אחד מימינה ויחברו לגוש חדש של ליכוד (בלי ביבי), עם 'תקווה חדשה' של סער, לממשלת ימין ימין בלי הערבים, ממשלה שגם 'כחול לבן' או לפחות חלקה, תוכל למצוא עצמה, בסיטואציה מסוימת, שם.

תחליטו אתם

המגרש הפוליטי מספק לנו סערות, ב"ה. אם השבוע בלטה (לרעה) התבטאותה של מירי רגב על יו"ר ועדת חו"ב רם בן ברק, הרי שהשבוע הנוכחי נפתח בידיעה על התייעצויות עם מקורביה ואף על גישושים שקיימה, לכאורה, יו"ר הקואליציה חה"כ עידית סילמן (ימינה), בדבר צירופה האפשרי לרשימת 'יש עתיד' לכנסת הבאה, מה שמצביע קודם כל (ולא רק) על כך שגם היא, בכירה ב'ימינה', שותפה להערכה ש'ימינה' בראשות בנט זה סוס מת. זה גם מצביע, לכאורה, על כך שהמסגרת, המפלגה, הקו האידיאולוגי שעומד מאחוריה (אם יש כזה דבר) חשוב כקליפת השום, העיקר הג'וב. סליחה, העיקר שאוכל לתרום למען החברה והמדינה. מגעים כאלה, לו התקיימו, יכולים להצביע על עוד כמה דברים, אבל נעזוב. כעת, מה עושים עם מידע כזה? קודם כל מתבקש לקבל תגובת בעל הדבר. הנה תגובתה הראשונה של חה"כ סילמן: "אין טעם להגיב לספקולציות מיותרות, בוודאי לא לכאלה שמתעסקות ביום שאחרי הכנסת הזו – בעוד ארבע שנים". יש כמה עיתונאים חדי אוזן שהתגובה הזו נשמעה להם (ובצדק) יותר מסתירה מאשר מגלה. "ספקולציות מיותרות"?, ארבע שנים? מה העניין? אם התשובה היא – לא, מה יותר פשוט מלהגיד: לא באלף רבתי, פייק ניוז, וכדומה? ולכן, עשו מתשובתה מטעמים. עמית סגל, למשל: "התגובה של סילמן, 'ספקולציות מיותרות' רחוקה מאוד מלהיות הכחשה. גם אני שמעתי דברים דומים. מה יו״ר סיעת ימינה חושבת על עתידה של ימינה אם היא בודקת אפשרויות עם יש עתיד?". ועקיבא נוביק: "‏לפני שבוע ח״כית בימינה מצייצת על רצח רבין והסתה, תוקעת אצבע בעין למצביעיה, ובנט אפילו לא מגיב. שבוע אחר כך הח״כית שבנט מינה ליו״ר הקואליציה מגששת את דרכה למפלגה של לפיד. זה מתחיל להיראות כמו אבדן שליטה במפלגה". ואני הקטן, שגרם פעם עוול לסילמן, כשפרסמתי עליה בלי לבדוק, הפעם בדקתי איתה. תשובתה ל'שבתון': "לא היה, פייק". אז ככה. אולי לו כך השיבה בתחילה לפונים, לא היו חוגגים על גבה. בית- אולי הם יודעים משהו ואת תשובתה ל'שבתון' יש לקחת בערבון מאוד מוגבל ('ימינה', זוכרים?). וגימל- ואולי כל העניין הוא באמת עוד פייק ניוז במסגרת המלחמה (כן, לא פחות) שמקדשים גורמים בימין האמיתי נגד בנט וחבריו על מה שהם רואים בגידה שלהם בקו האידיאולוגי באמצעותו בחרו בהם. ובמלחמה זו, כפי שכבר ראינו, כמעט הכל 'כשר'. גם אם מסריח.

האם מתן כהנא יביא את הסחורה?

בצנעה, שלא לאור זרקורים, יושבים חברי הוועדה לבחירת דיינים ועוסקים בפאזל, מי יזכה להיות המומלץ ולהיבחר. הקרבות מתבצעים בד"כ בחדרים אחרים, במעורבות רבה של פוליטיקאים ספציפיים מאוד. הרבה ישיבות 'סרוגות' שהוציאו מתוכן בוגרים ראויים לדיינות, בהם כאלה שמחכים לתורם כבר שנים בגלל ההגמוניה של החרדים ששלטה (גם) בוועדה הזו שנים רבות, מצפים עתה שהשר לשירותי דת, מתן כהנא, יביא סוף סוף לאפליה מתקנת וידאג לכך שרוב הדיינים שייבחרו יהיו מבית המדרש של הציונות הדתית. (פוליטיקאים חרדים הרי הבטיחו שכאשר יחזרו לשלטון הם 'יחזירו' למרכיבי הממשלה הזו פי כמה, אז לא כדאי לנצל את שעת הכושר?). כך או כך, עיניהם של ראשי ישיבות ציוניות ורבים אחרים במגזר נשואות לא רק למינויים הצפויים בבתי הדין האזוריים. הציפייה היא שמתן כהנא ישכיל להביא לכך שגם מבין שלושת התקנים לבית הדין הגבוה בירושלים, יהיו שניים מבתי המדרש של הציונות הדתית. הם בטח אינם נופלים בכהוא זה ממועמדים אחרים. זה המבחן האמתי של מתן כהנא ואלו הציפיות ממנו. לא פחות מכך. הנוהל הוא שכל דיין שקיבל "כושר לבית הדין הגדול" (לפחות שני דיינים ציוניים שם הם בעלי כושר כזה ומייחלים למינוי) יכול להיות מועמד לבית הדין הגדול. צריך ששר הדתות או הרב הראשי או 3 חברי וועדה יעלו את שמו. אם יש על מי לסמוך בעניין זה על מתן כהנא. רק שלא נתבדה. מבטיחים לעקוב.

אז קלמן צדק, לא איילת שקד

זוכרים איך איילת שקד התפארה בכך שתקציב החמ"ד ייכנס, סוף סוף, לתקציב המדינה, ואז מנהלי המוסדות לא יצטרכו כל שנה 'לעלות לרגל' ללשכות אח"מים במשרדים השונים? וזוכרים איך העיתונאי קלמן ליבסקינד אמר שהבטחות לחוד ומציאות לחוד? וזוכרים איך שקד הגיבה שהיא עומדת מאחורי הבטחתה? ובכן, זו המציאות נכון להשבוע. השרה איילת שקד, בקולה הטבעי ממש, ואף בלי לרעוד, בראיון לאתר כיפה אמרה: "תקציב החמ"ד הדתי לאומי ייכנס לספר התקציב בתקציב הבא של שנת 2023 (ההדגשה שלנו), ולא בתקציב הקרוב כפי שהובטח". אז עם כל הכבוד, כבר לא מאמין לאף מילה. או שאתם לא מסוגלים (גם אם הכוונות טובות), או שאתם משקרים (לצערי, שלא בפעם הראשונה), או שאתם פשוט חפיפניקים.

למי להאמין, לשקד או לחגית משה?

ראשי מפלגת ימינה, בהנהגת רה"מ נפתלי בנט ולצידו שרת הפנים איילת שקד, לא בדיוק רווים נחת מהשטח. ובכלל. הרשתות החברתיות מוצפות בהודעות זעם ואכזבה מהם, מקורבים לשעבר הפכו לשונאים (ממש, עד כדי כך) בהווה, חברת סיעתם ויו"ר הקואליציה נאלצה להתמודד (ולהכחיש) פרסומים על גישושים שלה לכאורה עם 'יש עתיד', הבייס שהיה ל'ימינה' בקרב הציונות הדתית הצטמק מאוד, הסקרים לא בדיוק מחמיאים, והעתיד הפוליטי לוט בערפל, בטח ליום שאחרי סיום הקדנציה הנוכחית. זה גם הרקע לרחשים על כוונת שקד להיפרד, מתי שהוא מבנט ולשים פעמיה הליכודה. כך או אחרת, שרת הפנים, איילת שקד, הודיעה השבוע כי 'ימינה' מקימה, כאן ועכשיו, את המטה המוניציפאלי, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בנובמבר 2023. בראשו תעמוד שקד עצמה, ולצידה יהיו שותפים שר הדתות מתן כהנא, יו״ר הקואליציה, ח״כ עידית סילמן, יו״ר סיעת ימינה, ח״כ ניר אורבך ומנכ״לית המפלגה סטלה ויינשטיין. תשאלו, מה זה מצאה 'ימינה' להזדרז בהקמת המטה המוניציפאלי? יותר מסביר, שנוכח הכאוס בשורותיה ועוד יותר בין תומכיה בעבר, החברים שם רוצים לבחון 'הלנו אתה אם לצרנו'. יען, מי מבין חברי מועצות היישובים והערים שנבחרו מטעם 'הבית היהודי' (אז הם היו ביחד) רואה עצמו נציג 'ימינה', ומי רואה עצמו נציג הבית היהודי, אולי. כך הם מנסים הן לתקוע יתדות בקרב הנציגים ברשויות והן לנסות להראות/להציג כאילו 'ימינה' חיה ותוססת, לא אירוע חד-פעמי וחולף בזירה הפוליטית. עד כמה הדברים מסובכים אפשר ללמוד מהשורות הבאות. בהודעתה, השרה שקד כתבה כי "כחלק מתכנית העבודה לבניית השטח של ימינה, תמנה המפלגה נציגים ונציגות מוניציפאליים בכל הערים והמועצות ביחד עם חגית משה (יו"ר הבית היהודי' מ.ז) והפורום המוניצפאלי של הבית היהודי. הלו, רק רגע. לא חלפו אלא דקות אחדות מפרסום הודעתה של שקד, וחגית משה, מיהרה להתנער מהדברים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. "אין החלטה כזאת". הבית היהודי בהודעה רשמית: ""נכון להיום, בין מפלגת הבית היהודי למפלגת ימינה לא קיים שום שיח על העמדת מועמדים משותפים לזירה המוניציפלית, ועל כן הפרסום שהוציאו אנשי ימינה אינו נכון", לשון ההודעה. האופטימיסטים ייתלו בצמד המלים "נכון להיום" וייפרשו שהכל עשוי להשתנות. אולי (כן ואולי לא). אגב, כעבור שעות ספורות השתיים דיברו וניסו לצאת בכבוד מהסיפור. סוכם, שיש מקומות ויש מקומות. אבל דבר אחד בטוח, בחלק מהערים בהן יש ברשות המקומית נציגים שנבחרו תחת מה שהיה אז 'הבית היהודי', הנאמנות המוחלטת כיום היא ל'ימינה', וסביר שבמקומות אחרים העויינות ל'ימינה' היא הדומיננטית. דוגמא לחלק הראשון היא פתח תקווה. בראש 'הבית היהודי' עומד עו"ד איציק דיעי, זו הקדנציה השנייה. דיעי, בחור מוכשר, פעיל מאוד ב'ימינה', נחשב לאחד המקורבים ביותר לשרה איילת שקד. בעבר כיהן כמ"מ רה"ע במשרה מלאה ובשכר, הפעם העדיף שלא בשכר (התמנה למנכ"ל משהב), ורבים בציבור הדתי מרגישים שהציבור נפגע מכך שאין מ"מ ראש עיר במשרה מלאה בעירייה המייצג אותם. (דיעי טוען, בתגובה, כי הלשכה עובדת והציבור לא נפגע מכך). לטענת חברים בסניף המקומי, הסניף לא זומן כבר שלוש שנים. באחרונה פנה אחד מחברי מועצת העיר של 'הבית היהודי', עו"ד צבי וישנגרד, בתביעה לכנס את הסניף להחליט שנציג המפלגה (דיעי או הוא) יכהן במשרה מלאה בעירייה (ראש העיר מוכן), אך לטענתו דיעי מנסה להכשיל זאת. רבים מהפעילים כבר לא מגלים עניין, שלא לדבר על הציבור הרחב, שבקושי מרגיש את פעילות המפלגה בעיר. אני לא יודע אם פ"ת היא דוגמא או מקרה ספציפי שאינו מעיד על הכלל, אבל בעיניים שלי, כשב'ימינה' ובבית היהודי חושבים על הבחירות המוניציפליות הקרובות, כדאי שייצאו מנקודת הנחה שהמותג שלהן, נכון לעכשיו, לא שווה הרבה. להערכתי, בעיר כמו פ"ת תצוץ (גם) רשימה דתית א-מפלגתית שתהנה מהכאוס האמור. ובאשר למה שנראה כרגע כחילוקי דעות בין ימינה לבית היהודי בנושא האמור, במישור הארצי, ניתן להירגע. בסוף יימצאו מועמדים משותפים מוסכמים לשתי המפלגות האלה, כש'ימינה' המחוברת לעטיני השלטון, תשלוט על הברז התקציבי. ולפוליטיקאים ינעם. (גילוי נאות: הכותב שימש יו"ר הבית היהודי פ"ת ומטעמו מ"מ רה"ע פ"ת בשנים 2008-2013).

שלומיאליות או בריונות?

בסיעת הליכוד קיבלו את המלצתו של ח"כ ד"ר שלמה קרעי לנסות למשוך ולמשוך ולמשוך את הדיון בנושא רפורמת הכשרות, שהתנהל ביום שלישי בוועדה בראשה עומדת חה"כ יוליה מלינובסקי. איך עושים זאת? קרעי הכין כ-5000 הסתייגויות (ראו בצילום אחת מהן) עליהן היו אמורים לדון. ואז, אופס, תקלה. ישיבת הוועדה נפתחת, יו"ר הוועדה, ח"כ יוליה מלינובסקי פנתה לנציג הליכוד ח"כ שלמה קרעי להציג את ההסתייגות, אבל הבחור פשוט לא נכח בחדר. תהיו בטוחים שלא שלחו סדרנים לחפש אחריו, אלא יו"ר הוועדה, קפצה על ההזמנות שנקרתה בידה, והודיעה על דחיית כל ההסתייגויות (כך מקובל, כשהמציע לא מגיע). לא חלפה אלא דקה אחת, ח"כ קרעי נכנס לאולם הוועדה וסיפר: "קיבלתי שיחת איומים מלשכת שר האוצר באם לא אוריד את ההסתייגויות שלי". הסתבר, שזכה קרעי ומישהי אחרת (יו"ר הוועדה) עשתה את העבודה בשבילו. אבל באמת של הדבר, לא חבל על השעות הרבות שעמלו קרע וחבריו על המצאת הסתייגויות, חלקן הגדול, הזויות שבהזויות? אגב, קרעי כינה את החלטת יו"ר הוועדה כ'בריונות'. יש משהו בדבריו, אפשר היה לוותר לו על האיחור. אבל איך נקרא ל'הסתייגויות' מהסוג שכאן בתמונה? להוסיף את המילה נח, אח"כ נחמן, אח"כ מאומן? אבל, הפינל לסיפור הזה. הייעוץ המשפטי של הכנסת, שנחשף לפארסה הזו בישיבת הוועדה, קבע כי ח"כ קרעי צודק וכל ההסתייגויות שלו יידונו כרגיל.

הגינוי ועונשו

שלא תחשבו שבליכוד השטח בוער פחות מאשר ב'ימינה'. זה לא רק יולי אדלשטיין שהכריז כי יתמודד מול נתניהו ופתח בכך את קרב הירושה. קחו את אבי דיכטר, למשל. בריאיון ל'כאן' יצא להגנתו של רם בן ברק, שהותקף ע"י מירי רגב שסימנה אותו כ'שונא ישראל'. דיכטר העיד מהיכרותו את בן ברק עד כמה הוא פטריוט שתרם עשרות שנים לביטחון ישראל ברמה הכי רצינית שלה והוסיף משהו בגנות התבטאותה של רגב בעניין. לא חלפו אלא שעות ספורות ומתפקדיי הליכוד קיבלו את המסרון הבא: "'דיכטר רוקד על כל החתונות, ניהל שיחות צפופות עם סער ובנט על חבירה אליהם אחרי התקציב", זאת, עפ"י המסרון, "לאחר שהוא לא מצליח להתברג בהנהגת הליכוד בעיקר בגלל שהוא זגזגן". מה שנקרא, מי שמסתבך עם מירי רגב, אוי לו ואבוי לו. לו אני חבר ליכוד, בבחירה בין הגברת לדיכטר, ברור לי איפה אני נמצא. ואתם?

אמת בפרסום

הסיפור על תשעה פלשתינאים ש'נעלמו' בטורקיה עשה בהתחלה רושם כאילו אינו נוגע לנו. שייעלמו אלף פלשתינאים. למי אכפת. עד, עד שהתברר כי לחבורה הזו היה איזשהו קשר עם המוסד הישראלי. אופס. סתם התרברבות של הטורקים? לא בטוח. יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ רם בן ברק אמר על פרשת מעצר המרגלים בטורקיה: "הדימיון הטורקי עובד שעות נוספות. יש אמת בפרסום, אבל צריך לקחת את זה בפרופורציה". משום מה הפוקוס שלי הוא על 'יש אמת בפרסום'. יען, יש משהו, דברים בגו. פאדיחה. נקווה שזו תהא ה'תקלה' אחרונה בתקופתו של ראש המוסד החדש, שאך מקרוב נכנס לתפקיד.

היגיון בריא

ח"כ קטי שטרית הפעלתנית מהליכוד, אמרה לליאור קינן ברשת 13 שבכוונתה להניח על שולחן הכנסת חוק שכל אדם ללא תעודת בגרות (יאיר לפיד), לא יוכל לכהן כראש ממשלה. "לא יכול להיות מצב שאדם ללא בגרות לא יוכל להיות פקיד במשרה ציבורית, אך כן יוכל לכהן כראש ממשלה", הסבירה. מי שמוצא קשר בין הרעיון של שטרית לחוק סער הבא להגביל את נתניהו, עושה זאת על אחריותו בלבד. והנה, מסתבר שבליכוד לא נדלקו על ההצעה של שטרית וכנראה לא יתנו לה לקרום עור וגידים. הסבירו שם כי שטרית פעלה על דעת עצמה והליכוד מתנגד לחוק פרסונלי. לא אתפלא אם יש גם סיבות אחרות. בעיניים שלי, אם כבר נוגעים בנקודה הזו, בואו נחשוב קצת מחוץ לקופסא. אף שה'רעיון' של שיטרית נראה הזוי, יש בו גם קצת מן ההיגיון. לא בטוח שהייתי מסתפק בתעודת בגרות, אולי מעבר לכך. גם הייתי מציב תנאי סף להתמודדות- שירות בצה"ל (נוכח האתגרים הביטחוניים הבלתי פוסקים של המדינה). ואל תפגיזו אותי בשמות של 'לשעברים' כמו בן גוריון ואחרים שהנהיגו את המדינה בלי שהיה להם לא את זה ולא את זה. זמנים השתנו. כן, אני יודע, דמוקרטיה, תן לעם להחליט. ובכל זאת. חומר למחשבה.

המסקנה של שיין

רה"מ בנט סיפר שבפגישה שלו עם הנשיא פוטין, בהשתתפות השר זאב אלקין שתרגם, הוא הבחין לפתע כי אלקין נרדם.  מזכיר לכם משהו? לד"ר חיים שיין, שכן של בנט ברעננה, אך ביביסט מושבע וכיום עוין את בנט, זה הספיק כדי לחבר את ההיגד הלוגי הבא: "בפגישה של בנט עם פוטין – אלקין נרדם.

בפגישה של בנט עם ביידן – ביידן נרדם. בנוסף: בנט הצליח להרדים את התקשורת הישראלית, את רוב רבני הסרוגים, את ראשי יש"ע, את הנהגת המתנחלים בעבר. חייבים להודות – יש לו (לבנט) כישרון מיוחד להרדים". סוף ציטוט.

(חיי שרה תשפ"ב)