אין גירושין שמחים

המצוות מכוונות לכך שתיווצר התשתית של הערכים והמידות שיעצימו את הזוגיות ויקטינו את הסיכון לגירושין

מוסד הנישואין והמשפחתיות נמצא כבר שנים במשבר עמוק. היקף הגירושין בעולם ובארץ מגיע לאחוזים גבוהים.

'אין גירושין שמחים!' תהליך הגירושין פוגע בשני בני הזוג, אולם הנפגעים העיקריים מכך הם הילדים, שנקלעים לעיתים בגיל צעיר מאד, למצב משברי שקשה להם להתמודד איתו. את תוצאותיו הם נושאים בנפשם לשנים רבות. התורה אינה מתנגדת לגירושין כאשר כלו כל הקיצין וישנן תופעות המעידות על כך שבני הזוג כבר אינם יכולים לחיות ביחד, אולם מצוותיה מכוונות לכך שתיווצר התשתית של הערכים והמידות שיעצימו את הזוגיות ויקטינו את הסיכון לגירושין.

מי שמצוי ומכיר מקרוב את המצב, ככתובת לזוגות במשבר, יכול להעיד, בכאב לב, שאחוז גדול ממקרי הגירושין כיום היה יכול להימנע. חלקו משום שכבר בתחילת הקשר הזוגי ההתאמה והמכנה המשותף הזוגי היה רעוע, שניתן בו משקל יתר לפרמטרים חיצוניים, יופי, משיכה, כסף, מעמד חברתי, ולא להתאמה בין אישית, ומסיבות שונות בני הזוג לא שאלו את עצמם מה יהיה ה'דבק' שיחזיק את הזוגיות, ויטפח אותה. חלק אחר שבו מודעות ועבודה זוגית נכונה ומתמשכת, היתה עשויה לחזק את הזוגיות, והגירושין יכולים היו להימנע. וחלק נוסף הם גירושין מיותרים, שנגרמו משום שהאצבע על הדק הגירושין היתה קלה מידי, ועילת הגירושין היתה על דברים שהיה ניתן לפותרם, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הנזק שעלול להיגרם לילדים.

בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה את ההתייחסות של התורה לבניין הזוגיות, בזוגיות של יצחק ורבקה, ובבסיס המשותף ליצירת הזוגיות שלהם.

אברהם אבינו משביע את אליעזר עבדו: "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, וגו' כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק" (בראשית כד ג). בנות הכנעני אינן מתאימות בתפיסת עולמן ליצחק: "התהום המפרידה בין בת כנעני לבין בן אברהם גדולה כל כך, שלעולם לא יתאימו זה לזו וכו'. יכולים שני בני אדם להיות מצוינים כשלעצמם, ועם זה לא יתאימו זה לזה באופים האינדיבידואלי, וכו', יראה אליעזר שתתאים האשה לאופיו האינדיבידואלי של יצחק" (רש"ר הירש שם).

ההתאמה נבחנה מן ההיבט הערכי והמוסרי: "לא אלילי כנען, אלא השחיתות המוסרית שבכנען היתה המניע להחלטתו. אליליות היא ביסודה תעיית השכל, ולזו יש תקנה. אך שחיתות מוסרית תופסת את כל ההויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה לקוות למצוא לבנו אשה צנועה וטהורה במוסרה, אשה שתביא לביתו את פנינת אצילות הדעת וטהרת המוסר" (שם).

בדרך זו ניתן להבין את המבחן של אליעזר בבאר: "והיה הנערה אשר אומר אליה: הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק" (שם פס' יד). "שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק אלא הוגנת לו. לפיכך לקח סימן לעצמו: שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במידותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק" (כס"מ עבודה זרה יא ד).

בנין הזוגיות של יצחק ורבקה התבסס על תפיסת עולם משותפת ועל מידות טובות. עבודת המידות היא גם הכח שהעצים את הזוגיות. העבודה שכל אחד מבני הזוג עושה עם עצמו והעבודה המשותפת שלהם כבני זוג.

על הבסיס המשותף הזה פרחה אהבתם, והתייצבה לאורך זמן: "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וגו'" (בראשית כד סז).

"כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין, רוב הנישואין בישראל, לא על יסוד התשוקה, אלא על פי שיקול התבונה. וכו'. משום כך גוברת האהבה, ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו. וכו'. לא כן הנישואין בישראל, שעליהם הוא אומר: 'ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה'! שם החתונה איננה שיא הפריחה, אלא השורש לאהבה!" (רש"ר הירש שם).

(חיי שרה תשפ"ב)