האחיות לבית הרן

סיפורן של האחיות לבין הרן זהה. שתיהן יתומות מאב, שנישאו לשני אחים ושתיהן היו עקרות ללא ילדים

בעת שרבקה פוגשת את אליעזר, הכתוב אינו מסתפק בהצגת שמה הפרטי אלא גם בייחוסה למִלְכָּה וכך נאמר: "וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ". גם כאשר רבקה מזדהה בפני אליעזר היא מזכירה את ייחוסה למִלְכָּה: "וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר". ומקשה אברבנאל:

"בספור התורה בייחוס רבקה, נאמר אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור …והיה ראוי שיאמר בת בתואל בן נחור ?! "

עד כה, המקרא הקפיד לייחס בנים ובנות לאבותיהם, נדיר מאד שבת תיוחס לאמה או לסבתה. ואם כן, מדוע בחרה התורה לייחס את רבקה למִלְכָּה סבתה, שהייתה אחייניתו של אברהם ולא לייחס אותה לנחור, שהוא  אחיו הישיר של אברהם? ! נראה, שנוכל להסביר זאת אם נתבונן על דרכם המשותפת של אברהם ונחור. וכך נאמר: "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה". חז"ל סבורים שיסכה זו שרה. לפי פרשנות זו, אברהם ונחור מתחתנים עם בנותיו של אחיהם הרן, שנפטר צעיר לימים. מדובר במאורע מיוחד שמודגש גם מסגנון הכתוב: " וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר" – לשון יחיד, ומסביר הנצי"ב: "ויקחו מיבעי [= היה צריך להיכתב ויקחו] , אלא פירוש,  ויקח אברם שהשתדל אברם בזה, אשר גם נחור יקח לו את מלכה לאשה".

כלומר, אברהם היה מעורב בשידוך של נחור אחיו עם מִלְכָּה אחותה של שרה. מדובר במשימה משותפת של אברהם ונחור לשאת את האחיות היתומות בנותיו של הרן אחיהם. ניתן להוסיף ולומר, שמן הסתם היה קשר מיוחד בין שני הזוגות הללו עד אשר נאלץ אברהם לפרוש ולהגיע לארץ ישראל.

לאחר מעשה העקדה מתבשר אברהם על הולדת בנים לנחור ומלכה. וכך נאמר: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ". ומסביר הרמב"ן: " …והנה אברהם בצאתו מחרן בן ע"ה שנה וגם נחור זקן, ואשתו איננה בחורה, אבל עשה ה' להם נס שנפקדו בימי הזקנה. וזה טעם "מלכה גם היא". ובדברי רבותינו  יאמר שנפקדה כאחותה".

סיפורן של האחיות לבין הרן זהה. שתיהן יתומות מאב, שנישאו לשני אחים ושתיהן היו עקרות ללא ילדים. לידתם של יצחק ורבקה, היא חלק מסיפור חיים משותף, שראשיתו בשתי אחיות (שרה ומלכה) שהיו עקרות ולאחר שנים רבות התרחש להן נס משותף, ושתיהן נפקדו. השידוך של יצחק ורבקה הוא סגירת מעגל והכתוב מבקש להדגיש זאת באמצעות ייחוסה של רבקה למִלְכָּה. שיאו של הסיפור, בעת שיצחק מכניס את רבקה אשתו לאוהל אמו: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ …".

ומסביר הרד"ק: "ויאהבה – שראה בה דברים טובים וצניעות כמו שהיה באמו לפיכך אהבה מאד, כי סיפור 'ויאהבה' לאהבה יתרה בה, כי רוב בני אדם אוהבים נשותיהם, אלא הודיע כי אהבה, 'אהבה יתרה' לדברים טובים שנמצאו בה".

רבקה קיבלה מן הסתם את תכונותיה של מִלְכָּה כך שבאישיותה המיוחדת הזכירה ליצחק את אמו האהובה. זה היה הרגע, שיצחק יכול לפתוח דף חדש לאחר שהיה שקוע באבל אמו, ולאהוב את רבקה אהבה עזה – "וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ".

(חיי שרה תשפ"ב)