ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)באחת מנסיעותיי הביתה התנגן ברדיו שיר של דני רובס, זמר ויוצר, שעיצב במידה לא מבוטלת את העדפותיי המוזיקליות בשנות ה-20 לחיי. באותה נסיעה רובס שר שיר אהבה, שגרם לי לבכות ולהתגעגע לתחושת החיים והשפע, להודיה ולהכרת הטוב.
בחול המועד פסח נזכרתי בשיר, ולפתע חשתי שניתן להסב את מילותיו העדינות ולהחיל אותן לא רק על מערכת יחסים זוגית, אלא גם בכל הנוגע ליחסינו עם מכורתנו – ארץ ישראל. הנה המילים לפניכם:
pexels-delcho-dichev
"לפני שנפגשנו היה בי סוד לא נגיש, הייתי כספת שאת הקוד אין לאיש. את כל החידות פתרת בעצמך, אני לא מפסיק להתרגש ממך.
בעצם נדמה שאני "זקן" מדי לך, בינינו, הרי את גדולה ממני כל כך. כאילו נולדתי כאן לצידך, אני לא מפסיק להתרגש ממך.
בחוץ יום עולה, מתגלה, וגם ביתנו מתמלא, קרן של אור בשיפולי צחור שמלתך, אני לא מפסיק להתרגש ממך.
לפני שנפגשנו כל המסע שלי נע בין דרך לא דרך למהירות בלי תבונה. אפילו הנוף נרגע מסביבך, אני לא מפסיק להתרגש ממך.
מהחום, מהתום, מהחכמה, בכל מקום בך אסתכל כך, כמו כאן היום, דרך יופייך. ואף פעם לא אקח אותך כמובנת מאליה, כך אני לא אפסיק להתרגש ממך.
לפני שנפגשנו כמעט ויתרתי עליי, חשבתי שאין כבר עם מי לחלוק את חיי. ואז את חייכת, אמרת לי את שמך, אני לא מפסיק להתרגש ממך.
להיות איש ראוי לך, מה אבקש? שאף פעם לא נפסיק להתרגש…"
בטיול המשפחתי שערכנו בחול המועד, התרגשתי. מהנוף, מהיחד וגם מהמקום אליו הובילו אותנו ילדינו, כנקודת סיום ומנוחה. בשעת צהריים מאוחרת הגענו ל"פוד-טראק לב השביל 26". המקום היה שילוב נעים של טבע, אנושיות וטעמים. בתום הטיול שמחתי לחזור לאזור הנוחות הפרטי שלי. ועם זאת, היציאה חידדה בי את ההבנה וההערכה לחיילינו, שבשעה זו ממש נלחמים על האפשרות שלנו לגור כאן, לנשום, לטייל, לשבת בצל עץ ולפגוש זה בזה, לשתות סיידר חם ולהתמלא חג, אהבה ותקווה.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
