חייו של רועה צאן

פרשת שהותו של יעקב בבית לבן והחזרה לארץ ישראל מאפשרות לנו הצצה נדירה לעולם הרועים הקדום. כל השמות והכינויים של הנפשות הפועלות בבית לבן ויעקב קשורים לתרבות רועי הצאן ולגידול בקר.

השם רבקה פירושו עגלה, ובנה יעקב "יושב אוהלים", כלומר רועה צאן (השוו בראשית ד, כ). "לבן", כנראה על שם צבעם הצחור של הכבשים, רחל הוא כינוי לכבשה בוגרת ואילו לאה היא פרה.

באמצעות התנהלותו של יעקב ובמעשי לבן ניתן ללמוד על אמצעי ריבוי הצאן ודרכי הטיפוח שלהם לקבלת צמר בגוונים שונים. כמו כן, לומדים רבות על גודלם של העדרים הממוצעים והרכבם מבחינת הזיווגים, תכנון משק החי לטווח ארוך וניצולו בצורה מושכלת למאכלי בשר וחלב. אבל יותר מכול אנו מתוודעים למלאכה הקשה של חיי הרועה שנאלץ לשהות ימים רבים מחוץ לבית (לא, ד), בתנאי אקלים קיצוניים של חום ויובש ביום וקור עז בלילה. הוא צריך לדאוג לשמירת בריאות הצאן והוולדות ולהגן עליהם מפני טורפים (שמ"א יז, לד-לו), דבר המעוגן בחוק המקראי (שמות כב, יב) וכפי שגם מופיע בחוקי חמורבי.

כל הקשיים הללו מדירים את שנתו של הרועה, כפי שמתאר זאת יעקב ללבן: "רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי, טרפה לא הבאתי אליך… הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני" (לא לח-מ). תיאור הרועה המיומן במלאכתו מופיע בהרחבה גם בספר יחזקאל, כמי ששומר על לכידות העדר ומגן עליו מפני חית השדה. הוא מפקח על מיקומם של העדרים ומונה כל פרט ופרט. הרועה גם משמש כמעין וטרינר, היודע לחזק ולהבריא את הצאן החולה ולחבוש את שבריו (לד, ד-יב). לעומת זאת מתואר הפושע במלאכתו ורק מנצל את עדרו ל"רועה אוילי" (זכריה יא, טז).

דוגמה נוספת הממחישה כיצד יעקב מתגלה כרועה טוב השומר על שלום צאנו ניתן לראות בתגובה להזמנת עשו שיצטרף אליו:

"ויאמר אליו: אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני" (לג, יג-יד).

בפסוקים אלה מופיעים כמה ביטויים מקראיים מיוחדים הקשורים לחיי הרועה. המילה "עלות" מופיעה כמקבילה למילה "רכים", ופירושה צאן צעיר, לעיתים עדיין יונק. כך גם עולה מתיאור הרועה הנאמן בישעיהו הנושא בידיו את הטלאים: "ְכרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא, עָלוֹת יְנַהֵל" (ישעיהו מ, יא). דומה לפי פירוש זה שהמילה "עלות" נגזרת מהמילה "עולל" (השוו שמ"א טו, ג) ופירוש המילה "פרות עלות", הוא- פרות צעירות (שמ"א ו, ז). שם הפעולה "אתנהלה" נגזר מהשורש נה"ל, שפירושו במקרא להשקות את הצאן, כפי שראינו גם בפסוק הנזכר בישעיהו (וכן השוו שם, מט, י). גם בתיאור ה' כרועה בספר תהילים, נאמר: "מזמור לדוד: ה' רועי לא אחסר, בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני" (תהילים כג, א-ב). גם בשפה הערבית המילה "מַנְהַל", פירושה מקום שממנו שותים או המקום שאיליו מובילים את הצאן לשתייה. מכאן בהשאלה בעברית המודרנית תפקיד ה"מנהל" – הוא מי שמוביל, מנהיג.

הצאן זקוק להשקיה סדירה, מלאכה שדורשת סבלנות ומתינות (מי מנוחות). יתירה מזאת, בהאצת יתר של הצאן הרך ודחיקתו, שנעשתה כרגיל גם באמצעות הכאה, כלומר בזירוז על ידי דפיקות, קיימת סכנה גדולה לחייו, ובעיקר לכבשים ולפרות. יעקב הרועה מגלה לאורך הדרך רמה מקצועית גבוהה, מנהיגות, מסירות ודאגה לשלום מקנהו.

(וישלח תשפ"ב)