ועלו מושיעים

פרשתנו פותחת בהכנותיו של יעקב למפגש עם עשו אחיו. לאחר גלות של עשרים שנה בחרן, מכין עצמו יעקב פיסית, נפשית ורוחנית לפגישה מחודשת עם אותו האח שבגללו יצא לגלות, ע"י תפלה דורון ומלחמה; כלומר מכין הוא בו זמנית את שלושת הדברים לפי הצורך (ורק מי שמוכן בעצמו לשלושת הדברים יצליח, אך אם יש כמה גישות, כאשר כל קבוצה רוצה בגישה אחרת, כשפלג מהעם יודע רק תפלה ופלג אחר רוצה רק בדורון ופיוס והשלישי מוכן רק להלחם וכל אחד שולל את דרכו של האחר, אזי נידון הדבר לכישלון, כפי שכמעט והיה על ים סוף). פגישה זו מסתיימת למרות פחדיו הראשוניים של יעקב בהפרדות איש מעל אחיו "עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה", בזמן ש"עָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו" (ואמנם משרע"ה לפני פנייתו למלך אדום לאחר מי מריבה, קיוה שהגיעה העת לכך אך מלך אדום מודיעו שאין הדבר כן "פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ") בסוף הגלות.

ההפטרה של השבת מנגידה לנו את מצבו של יעקב לפני המפגש עם עשו, כאשר היא מציבה אותנו במשפטו של אדום ובגזר הדין של "וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י ד' דִּבֵּֽר". ואכן הפטרת השבת מתארת לנו את העתיד לקרות באחרית הימים בעת שיעלו המושיעים (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד) לשפוט את הר עשו על כל הצרות שגרמו לישראל לאורך ההיסטוריה מימיו של יעקב דרך מסעות הצלב ועד לשואת דורנו והצרות שממשיכות להלחיצנו עוד בימינו, במישרין או בעקיפין (וידוע ששלוחו של אדם כמותו ואין צורך לפרש). ואמנם צרות אלה הינן כנגד שבע ההשתחוויות שנשתחווה יעקב לעשו ואף על פי שהיה זה רק למראית עין, כפי שנרמז בפיוטו של רבי אברהם אבן עזרא "אֶשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם אָרְצָה, כִּי אֵין לְמַטָּה מִמֶּנָּה", אך אין אדום חף מאשמה על כך שגרם כל זאת.

ובא המשך הפרשה לתאר לנו את נסיונותיו ומלחמותיו של יעקב להצלחת התכנית האלקית בעולם עד להתקיימות מהלך זה, ע"י נסיונותיו להולדת השבט השלושה עשר, כדי שתתקיים אחדות ישראל באהבה – אחד בגימטריה, אהבה שווה י"ג. ואמנם כוונתו היתה שדבר זה יארע ע"י שכם, מקום מרכזי בדברי ימי ישראל, שגם אברהם הגיע עד מקום שכם וגם משם נחלקה המלכות, אולם לא היה לשכם הסבלנות לחכות לקיום הדברים כסדרם ונכשלה תכניתו של יעקב. וממשיכה התורה בתיאור נסיונו להקים את השבט הי"ג מבלהה פלגשו, שפחת רחל ובכשלון משום החלפת יצועו ע"י ראובן ומשום הכי מסתיים הפס' בצורה שאינה מובנת בתיאור "וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר" ואין "ויהיו" אלא לשון צער, לומר שלא הצליח בכוונתו (זאת עד שיוסף הצדיק יחד עם אסנת בת דינה ממעשה שכם, יביאו לקיום רצונו של יעקב ע"י אפרים ומנשה המקיימים יחדיו את בית ישראל ״וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ״).

כל ההכנות שמקיים יעקב עסקו בתיקון העולם הזה ע"י תיקון מטבע שווקים ומרחצאות, כהכנה לתיקון המלכות שעתידה להיחלק בשכם, על כן בא תיאור מלכי אדום עד להקמת המלכות בישראל, עד לאיחודה ע"י מלך המשיח, שעתיד לשפוט את הר עשו, באיחוד בית יעקב שהוא אש ובית יוסף שהוא הלהבה המקיימת ומחייה את האש בכדי לשרוף את קש בית עשו בכדי שתהיה לד' המלוכה ״וְהָיָ֧ה ד' לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ד' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד״, במהרה בימינו אמן.

(וישלח תשפ"ב)