אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
אפשר לחיות חיים של 'לצאת ידי חובה'. ואפשר לחיות חיים איכותיים ומשודרגים של 'וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹוקים וְאָדָם'
שתי רמות חיוביות של יחסי אנוש, אפשריות בין האדם לסובביו ולקהילתו.
האחת- רגילה, פורמאלית, שגרתית. האדם ממלא את חובותיו בעבודה, במשפחה, בקהילה, ועושה זאת באופן רגיל. אין תלונות.
השנייה- יש בה ערך מוסף של יחסי אנוש, שאין ברמה הראשונה – ערך של 'מציאת חן'.
אפשר לחיות ולעשות דברים טובים וחיוביים ברמה הרגילה של יחסי אנוש. ואפשר לשדרג את מערכת החיים והיחסים הזו לרמה של 'מציאת חן'.
מציאת חן איננה התחנחנות מלאכותית, חנופה מניפולטיבית, פופוליזם זול או מוחצנות מוגזמת.
מציאת חן היא מאור פנים, עיניים קורנות, יכולת הכלה והקשבה, נוכחות מרגיעה, נעימות, סובלנות חכמת חיים, ורצון לשהות בקרבת מוצא החן.
במעגלי החיים שלנו אנחנו מוקפים באנשים רבים, שונים ומשונים, ובתוכם יש את אותן דמויות מוארות שיש בהן חן מיוחד בעיני הבריות.
מציאת החן הזו היא ברכה לאדם, וברכה למכריו הנהנים ממנו. מציאת החן הזו מתכתבת עם המשנה בפרקי אבות:
"כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ".
כאשר הקב"ה מתעצב עקב חטאי בני האדם ומתחרט-מצטער על שבראם, מופיעה דמותו של נֹחַ כמקור לתקווה לעתיד בזכות מציאת החן – 'וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה" – 'שהיו כל מעשיו לפניו נאים ונעימים' [רמב"ן].
אברהם אבי האומה, פונה אל האנשים-המלאכים הזרים הבאים לקראתו מן המדבר, מזמינם לביתו, ואומר להם: 'אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ'.
כאשר משה רבנו מבקש מה' ראייה ששליחותו להצלת העם אכן תצלח הוא שואל את ה'– 'וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ?' ועל כך עונה לו הקב"ה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם".
בשעותיו הקשות בבית הסוהר במצרים, יוסף זוכה להקלה בתנאי המעצר בזכות מציאת חן- 'וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר'.
אסתר המלכה תצליח להציל את עם ישראל מהגזרות הקשות בין היתר מפני שהשכילה למצוא חן– 'וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ'.
פרשת השבוע 'וישלח', מפגישה בדרמטיות בין האחים יעקב ועשו, פגישה שתכריע את המשך היחסים המורכבים והטעונים בין האחים הללו.
באופן חריג לתיאורי התורה הממעטת במילים, חמש פעמים בתיאור המפגש ביניהם יחזור שוב ושוב עניין מציאת החן ההדדית, הראויה להיות בין אחים בפרט, ובין בני אדם בכלל.
יעקב שולח מנחה לאחיו – 'וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ'. על כך יאמר רש"י- 'למצוא חן בעיניך- שאני שלם עמך ומבקש אהבתך'.
ובהמשך יאמר יעקב לעשו על משפחתו וילדיו- '..הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹוקים אֶת עַבְדֶּךָ', ולאחר מכן שוב יאמר יעקב במענה לשאלת עשו- 'וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי? וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי'. יעקב ימשיך וישתמש פעם נוספת במילה הזו ויאמר 'קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹוקים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל'.
וכאילו לא די לנו בכל האזכורים האלה, בסוף הפגישה הדרמטית הזו, שב יעקב ואומר- ' לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי…'
לא רק בני אדם פרטיים מוצאים חן, אלא גם עם ישראל כולו מוצא חן: "כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל" [ירמיהו]. מציאת החן הזו במדבר, היא שגרמה לקב"ה להוביל את עמו לארץ ישראל, ולנצח ישראל.
החן והשכל הטוב שלובים זה בזה, וגורמים זה לזה. מי ששכלו הוא שכל ישר וטוב וחביב ונחמד והגון- הוא זה שמוצא חן בעיני אלוקים ואדם, ומי שזוכה למצוא חן בדרך הנכונה -ימצא גם את השכל הטוב להוביל את החן למקומות ולמחוזות ראויים.
אפשר לחיות חיים של 'לצאת ידי חובה'. ואפשר לחיות חיים איכותיים ומשודרגים של 'וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹוקים וְאָדָם' [משלי].
(וישלח תשפ"ב)
