המשקל האסטרטגי של ההרתעה

בפרשתנו אחד השיאים במערכת היחסים שבין יעקב לעשו; המפגש הדרמטי בין שניהם, בשובו של יעקב לארץ. יעקב שולח שליחים כדי לאסוף מידע מודיעיני על הכוונות של עשו: "וישלח יעקב מלאכים. לדעת מה בלב אחיו, לדעה מה יעשה לו" (ספורנו בראשית לב ד). המידע שהביאו ליעקב שעשו: "הולך לקראתך עם ד' מאות איש, ואין זה אלא להילחם" (ספורנו שם ז). בהתאם לכך נערך יעקב לשלושה דברים: "לדורון לתפילה ולמלחמה" (רש"י בראשית לב ט).
ההכנה למלחמה נעשתה בכמה מישורים: בהכנת מענה טקטי הגנתי למקרה שייאלץ להילחם, ובביצוע פעולות מרתיעות כלפי עשו כדי למנוע את המלחמה.
יעקב מכיר את אחיו ואת המנטליות שלו ויודע כיצד להרתיע אותו בצורה אפקטיבית ולמנוע ממנו לפגוע בו.
תכנית ההרתעה שלו כללה שני נדבכים: מהלך מקדים לפני המפגש, ואחר תוך כדי המפגש עצמו. במהלך המקדים: הרתעה באמצעות התכוננות טקטית והתייצבות בתצורה הגנתית והרתעה ע"י יצירת עמימות לגבי גודל הכח הצבאי שעומד לרשותו (סד"כ). תוך כדי המפגש: הרתעה מיטאפיזית – רוחנית, ע"י הבלטת ההתייצבות האלוקית לצידו.
במהלך המקדים נערך יעקב להגנה דו שכבתית ("עומק ועתודה"): "ויחץ את העם אשר אתו וגו'. לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בראשית לב ח). תצורת ההיערכות להגנה מהווה הרתעה, היריב מבין שאם יתקוף הוא ייתקל בהתנגדות עיקשת ומאורגנת היטב, וישלם על כך מחיר.
בסמוך למפגש יעקב שולח לעשו מנחה בהיקף עצום, בכמה דבוקות, ובראש כל אחת שליח שתודרך בדקדקנות לגבי המסר לעשו: "כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר: למי אתה? ואנה תלך? ולמי אלה לפניך? ואמרת: לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו, והנה גם הוא אחרינו. ויצו גם את השני גם את השלישי גם את כל ההלכים אחרי העדרים לאמור כדבר הזה תדברון אל עשו במוצאכם אותו" (בראשית לב יח).
המדרש עמד על משמעות התוספת, ש"הנה" יעקב "גם הוא אחרינו": שהמשלחות מעצימות את הציפיה להגעתו של יעקב (בראשית רבה וישלח עו ח) ובכך נוצרת עמימות לגבי היקף הכח שעומד לרשותו (תו"ש לב צז).
תוך כדי המפגש משתמש יעקב באלמנטים מיטאפיזיים מרתיעים: "כי על כן ראיתי פניך כראת פני א-להים ותרצני" (בראשית לג י). "כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך, והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך, וכו'. ולמה הזכיר לו ראיית המלאך, כדי שיתיירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה" (רש"י שם. סוטה מא עא).
סוגיית ההרתעה שבפרשתנו נועדה ללמדנו לדורות.
תפיסת הביטחון ותורת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל המתחדשת גובשה באופן עקרוני ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון בתחילת שנות החמישים. תפיסה זו בעלת זיקה לגישתו של זאב ז'בוטינסקי "על קיר הברזל".
שלושת אבני היסוד של תפיסת הביטחון של ישראל שגובשה אז היו: הרתעה, התראה והכרעה.
הרתעה של יריב מתייחסת למצב שליריב יש עוצמה, אולם ההרתעה מפני תוצאות הפעלתה יגרמו לו שלא להפעילה. ההרתעה היא מושג סובייקטיבי – ומבוסס על התודעה, התרבות, וסדרי העדיפויות של היריב, ועל כן היא מחייבת היכרות מעמיקה של היריב והמנטליות שלו ומחייבת שלא לשפוט אותו בכלים התרבותיים שלנו. ההרתעה יכולה להיות באמצעות עוצמה צבאית פיזית, וגם באמצעות כלים רוחניים, מוסריים וערכיים.
בשנים האחרונות מתקיים דיון ציבורי ומקצועי על משמעות ההרתעה כתוצאה ממלחמות שבהן לא הייתה הכרעה חד משמעית. ההרתעה היא הישג חמקמק ומעורפל שעלול להטעות. אנו עשויים להשלות את עצמנו, ולהסיק, שהאויב מורתע, אעפ"י שהוא כלל לא מורתע. גם ההימנעות מפעולה של האויב עלולה להטעות, לעיתים היא נובעת מכך שלאויב יש סיבה אחרת שבגללה הוא נמנע מפעולה בשלב זה וממתין לשעת כושר מתאימה יותר עבורו.
(וישלח תשע"ו)