ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)הפעם אבקש לעיין בפסקאות סמוכות מתוך מדרש בראשית רבה (עה) לפרשת וישלח, המביעות עמדות סותרות בנוגע להתנהגותו של יעקב במפגש עם עשו – שמאז ומעולם סימל עבור חז"ל את אדום ואת רומא:
"וישלח יעקב מלאכים לפניו" רבי יהודה ברבי סימון פתח (משלי כה): "מעין נרפש ומקור משחת וגו' א"ר יהודה בר' סימון: כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחית, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע. וכמעין נרפש וכמקור משחת – כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: 'כה אמר עבדך יעקב'".
ר' יהודה בר' סימון מביע בדבריו ביקורת נוקבת כלפי יעקב אבינו, שספק אם מישהו בדורנו היה מעז להשמיע. על פי דבריו היחס של יעקב לעשו הוא הדגמה של הפסוק ממשלי: "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע". עשו היה מהלך לדרכו וכלל לא התכוון להגיע ליעקב, ויעקב מרוב לחץ, הלך והתרפס לפניו וכינה עצמו 'עבד' לעשו, בניגוד גמור לנבואת אימו וברכות אביו.
קשה שלא לשמוע בדברי ר' יהודה גם הד אפשרי למאורעות הזמן, ולרצון שלא להתרפס בפני ממשיכיו של עשו. אלא שמספר שורות לאחר מכן מספר לנו המדרש סיפור אחר לגמרי:
"'ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו' רבינו אמר לרבי אפס: כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס [כתוב מכתב אחד בשמי לאדוננו המלך אנטונינוס] קם וכתב 'מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס' [מיהודה הנשיא לאדונינו המלך אנטונינוס] נסבה וקרייה וקרעיה [לקחה, וקראה, וקרעה] אמר ליה: כתוב 'מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס' [מעבדך יהודה לאדונינו המלך אנטונינוס] אמר ליה: רבי, מפני מה אתה מבזה על כבודך? אמר ליה: מה אנא טב מן סבי [מה אני טוב מסבי?], לא כך אמר 'כה אמר עבדך יעקב'".
כאן הרמיזה העכשווית-חז"לית מפורשת לגמרי, ויחסי יעקב ועשו מושווים ליחסי רבי יהודה הנשיא והקיסר אנטונינוס. על אף שידועים היחסים הטובים ביניהם, ואין אולי חשש שאנטונינוס יפגע לרעה ברבי, ועל אף שהם מקיימים ביניהם קשרי רעות לכאורה שוויוניים, מקפיד ר' יהודה הנשיא על ההיררכיה, ומבקש ממזכירו הכותב עבורו את המכתבים לא לכתוב 'הנשיא' כי אם 'עבדך'. לתמיהתו של ר' אפס, המוחה על ביזוי כבוד רבו, משיב רבי יהודה הנשיא שהוא לומד מדרכיו של יעקב אבינו כיצד ראוי לדבר אל מלכי אדום-רומי, ואל מי שיש לו עדיפות צבאית ומספרית.
משתי הפסקאות עולה היחס למפגש יעקב ועשו כמפגש שאיננו בין שני אחים פרטיים בלבד, אלא מפגש בין שתי מהויות שונות בעולם, ואף בין שני לאומים יריבים.
השאלה כיצד צריך לנהוג אל מול מעצמות חזקות השולטות באזורנו מלווה אותנו למן ימי המקרא ועד ימינו אנו. שתי הפסקאות מבטאות דרכים שונות להתמודדות עם המקרא ועם הפוליטיקה כאחד: אפשרות אחת היא קבלה של מעשי האבות כשלמים ומושלמים וממילא – מעשה אבות סימן לבנים, ויש לאמץ את התנהגותם בזמנם גם אל המציאות הפוליטית של ימינו. אפשרות אחרת היא שמי שמכיר סיטואציה דומה במציאות שלו, וחושש מפני נורמת התנהגות כזו, יזדעק כנגד נורמת התנהגות מסויימת, אפילו אם היא מתוארת כהתנהגותו של יעקב אבינו בכבודו ובעצמו. קריאת מעשי האבות לאור הקשרים פוליטיים חוזרת ועולה אצל חז"ל במקומות שונים, ופרשנויות שונות יושפעו לא פעם מעמדתו של הפרשן (למשל ר' עקיבא התומך בבר כוכבא, לעומת חכמים מתנגדים). גם כאן אנו מוצאים מחלוקת כזו, מחלוקת שלא הוכרעה, וממילא – מחזירה את השאלה לפתחנו. (וישלח תשפ)
