לבלבל את האויב

יעקב בחכמתו, צדקותו וניסיונו, הסיט את המאבק הצפוי והגורלי ממאבק בתחום ההוויה אל תחום ההכרה

הפחד שאחז את יעקב מפני המפגש עם עשיו ברור ומתואר במפורש בתורה. סצנות המפגשים המוקדמים וסצנת המפגש העיקרי מעניינים בשונותם. יעקב מחלק, מסדר, מתכנן באופן מוזר ביותר – "וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר".

מדוע מוזר? כי אין הסבר בתורה לחלוקה זו של עדרים עדרים עם רווח ביניהם. הנימוק התופס בדיני נפשות – "וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה", לא תופס לגבי הרכוש.

בניגוד להתנהלות 'המוזרה', הזו אנו מוצאים אצל עשיו – "וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ". לא מחנות, לא עבדים, ולא רווחים. עוצמה 'עשווית' מוחלטת, מרוכזת, מאיימת ועושה רושם.

מה חשב עשיו בפוגשו מחנות אלו? האם חשש מן המפגש עם יעקב? האם הוא ידע מה עומד להתרחש רק על בסיס המידע שנגלה לנגד עיניו ולברכות ששמעו אוזניו? האם הוא חשש שמא יעקב טומן לו פח? האם יעקב מתרפס אליו? מתוך הכתובים אין לנו תשובה ברורה. תיאור המפגש עצמו אינו יכול להיות מקור להבנת העולם הפנימי שלו טרם הפגישה.

לדעתי, בשל חוסר ידיעה מוצקה באשר למפגש, יעקב תכנן אותו באופן שעשיו לא יצליח להתגבש בדעתו רק על סמך אירועי העבר. נדבך אחר נדבך, בסדר מופתי ותכנון קפדני, מוסרים אבני הנגף ה'עשוויים' בכל מפגש עם מחנה נוסף. מהי אם כן 'האמת' אותה חווה עשיו בדרכו למפגש האחים המרגש?

הפילוסוף הצרפתי דקארט (על המתודה ב') קבע ארבעה כללים לחשיבה מסודרת המובילה לאמת. הכלל הראשון: 'שלא לקבל לעולם שום דבר כאמיתי, שאיני יודע בבירור שאמנם כן הוא…'. דקארט ידוע בניסיונו להתמודד עם בעיית הספקנות בפילוסופיה ולמעשה מאז דקארט נושא הדיון העיקרי בקרב הפילוסופים, שהיה עד כה תורת ההוויה, הוחלף כעת בתורת ההכרה, כלומר שהדיון סביב השאלה "מה קיים?" הוחלף בדיון סביב השאלה "מה נוכל לדעת, אם בכלל?

באנאלוגיה, יעקב בחכמתו, צדקותו וניסיונו, הסיט את המאבק הצפוי והגורלי ממאבק בתחום ההוויה אל תחום ההכרה.

הוא אשר אמרו חז"ל: קהלת רבה (וילנא) פרשה ט:

"טובה חכמה מכלי קרב, זה חכמתו של יעקב אבינו, מכלי קרב של עשו הרשע, א"ר לוי זיינם כלי זיין מבפנים, והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, ולדורון, ולמלחמה".

(וישלח תשפ"ב)