הרב ירחם שמשוביץ (ישיבת חורב, ירושלים)
פרשתנו פותחת בחלומותיו של פרעה אותם אין פותר לפרעה. היאך דוקא פתרונו של יוסף מוצא לו מסילות ללבו של פרעה ועבדיו? וכן, היאך אוזר יוסף עוז להציע הצעות מעשיות בנוסף לפתרון החלום?
על מנת להבין זאת צריכים אנו להבין למה מתכוון יוסף באמרו לפרעה "חלום פרעה אחד הוא את אשר האלקים עושה הראה את פרעה". יוסף בא ואומר לפרעה שמה שהוא רואה כשני חלומות בעצם זהו חלום אחד. פרעה חי בעולם של פירוד. אין הוא יכול לקלוט את כך שהרע והטוב באים מאותו המקור. בשבילו ישנו אלוה לרע ואלוה לטוב. ואולם, מה שבא יוסף לגלות לו זה שבעצם ישנה אחדות בעולם וישנו א-ל שהוא בעל הכוחות כולם שממנו יוצאות הרעות והטוב. למי שחי בעולם שכזה שבו ישנו אלקים אחד, ברגע שמסתיים החלום – אין מסתפקים בכך, אלא מיד, כחלק אינטגרלי לפתרון החלום- צריך אני לשאול את עצמי מה התפקיד שלי עכשיו, מה אני צריך לעשות. זאת משום שהאלקים אינו מדבר 'על' אלא 'אל' האדם!
הפטרת השבת באה לחזק ולהדגיש את השוני שבין שתי התפיסות. כאשר חולם פרעה וקץ משנתו נפעמת רוחו והוא קורא לכל חרטומיו ועבדיו ואין פותר אותם לפרעה. בהפטרה, כאשר שלמה לאחר חלומו על שאלת האלקים לבקשתו לעושר או לעוצמה בו הוא מבקש לב חכם, מופיע באותה הלשון כמו אצל פרעה: "וַיִּקַ֥ץ שְׁלֹמֹ֖ה וְהִנֵּ֣ה חֲל֑וֹם", ומיד הוא יודע מה עליו לעשות: "וַיָּב֨וֹא יְרֽוּשָׁלַ֜͏ִם וַֽיַּעֲמֹ֣ד לִפְנֵ֣י אֲר֣וֹן בְּרִית־ד'".
באה ההפטרה להנגיד בין שתי התפיסות הסותרות הללו: לאחר שהקב"ה נגלה לשלמה בחלום, שלמה מבין מה עליו לעשות למחרת בבוקר, הוא מבין שהדברים מחוברים, הוא צריך לפעול במציאות. העולם מאוחד, גם אם יש רע – ישנו אחריו טוב, גם אם ישנה נפילה – ישנה אחריה תקומה. זאת בעוד שפרעה רואה בחלומו שני חלומות כי בעולם של פירוד אין הוא יכל לראות את הטוב ואת הרע כחלום אחד הבא מאותו המקור.
זה מה שבא יוסף לגלות לו: "חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱ-לֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה", אך כדי להגיע למדרגה זו צריך לעמוד לפני פרעה ולגלות ולחוש "בִּלְעָדָ֑י אֱ-לֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה". רק מתוך הבלעדי, ההתבטלות המוחלטת לקב"ה יכול יוסף לאזור את האומץ ולהגיד את מה שצריך לעשות. לכן נושא יוסף חן בעיני כולם, משום שהוא נושא מסר חדש בעולם; לא מסר של פירוד וכוחות סותרים המתנגדים שלא ניתן לחבר ביניהם, אלא מסר של איחוד כוחות במציאות כך שניתן לחבר שנות שבע כדי להתקיים בשנות הרעב, כאשר רואים את העולם בצורה מכלולית ומאוחדת בו הדברים מתאחדים האחד עם השני.
זהו גם המהלך של כל הבירורים שבין יוסף לאחים: הנסיון לראות את כל ההפכים מאוחדים מקשה על האחים לקלוט את יוסף כמות שהוא. הוא מצליח לאחד מצריות ועבריות, קודש וחול, רע וטוב וגלות וגאולה, כי הוא מגלה בכל מקום שם שמים. לכן הוא יכל להגיע לבית פוטיפר ובמצרים שלא ידעה את ד' יראה אדניו כי ד' אתו וכל אשר הוא עושה ד' מצליח בידו מצרים תראה שם ד' במקום שיש מישהו שבטל לקב"ה.
זהו נצחון החשמונאים על היוונים. שגזרו היוונים שלא יזכירו שם שמים על פיהם; יוון לא לחמה בהמצאות הא-ל בצורה פילוסופית, אך יוון לא ידעה איך מאחדים את עולמות הרוח עם עולמות הגוף, היא ביקשה לראות דבר אחד: "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל" (קרן השור דוקא, משום שהשור הינה תכונתו של יוסף שהוא אנטיתזה לתפיסה היוונית. הוא, יוסף, שיודע לחבר את כל ההפכים, הלובש בגדי חול וחי חיי קודש. הנצחון הגדול הוא מכוחו של יוסף. מי שיודעים לחבר הפכים של קודש לחול חזקה עליהם שידעו שרע וטוב הם דברים הבאים מאותו מקור ויכולים להאמין שהדברים מחוברים גם אם במציאות נראים הדברים כהפוכים למה שחשבנו שצריך להיות). זה שיש אלקים בשמים זה לא מפריע להם, המטרה היא שלא יתקיים אלקי ישראל. לכן, כשניצחו קבעו: "שיהיו מזכירים שם שמים אפילו בשטרות"; גזרו על החודש, על השבת, על הטענה שזמן יכול להיות קדוש, וכשניצחו קבעו תקנה הקיימת רק בחנוכה: אם כל השנה אנו מאירים את האורות מבפנים כדי להקרין החוצה את האור, אנו מדליקים בתוך המקדש כפי שמתואר בהפטרה שנקראת בשבת חנוכה – מדליקים את המנורה שתאיר ותקרין החוצה מתוך ביהמ"ק כך שלא יכנס החוץ פנימה, אך בחנוכה מאירים מבחוץ; מגלים איך לא רק יש כח להאיר מבפנים ולגלות שפה בפנים יש אור, אלא שגם לחוץ יש אור. לכן מדליקים על פתח ביתו במחוץ משתחשך החמה.
ניצחון החשמונאים על היוונים הוא שגם הגוף יכול להיות קודש. אין רע בזה שמתעסקים בגוף, אלא בניתוקו מכל הקשור לערך הפנימי שלו.
עד לאיחוד ההפכים של עץ יהודה ועץ יוסף ואפרים שיהיו לאחדים, אחדות זו, שהיא הגאולה השלימה בסוף, היא מה שיוסף רוצה לגלות למצרים ולאחים בבית בימים ההם בזמן הזה.
(מקץ תשפ"ב)
