לדבר פחות…

ראוי שהמשקל היחסי של הדיבור יהיה נמוך וניכר, בהשוואה למשקל המעשה

אבות, פרק א משנה ט"ו

"שַׁמַּאי אוֹמֵר: עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת" (אבות, א', ט"ו).

"זקנה אחת היתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם", כך תאר עגנון את גיבורת יצירתו, "תהילה". "כשהייתי תינוקת", שחה תהילה זו: "פטפטנית הייתי… היה זקן אחד בשכנותי. אמר לאותם שהיו שמחים על פטפוטי: חבל על תינוקת זו, אם היא מבזבזת על דבריה בילדותה, מה ישתייר לה לזקנתה?… לימים ירדתי לסוף דעתו של הזקן, שלא יוציא אדם בזמן מועט מה שנקצב לו לכל ימי חייו. הרגלתי עצמי לבדוק כל מלה אם צריכה שתיאמר ונהגתי קימוץ בדיבור… ועכשיו שנשתייר לי קומץ מלים אתה מבקש שאוציאן. אם אוציאן אני מקצרת את ימיי" (תהילה, ש"י עגנון).

מכסת מילים נמסרת לאדם עם הולדתו וראוי לכלכלה בתבונה, כתב עגנון. מסר ברוח דברים אלה, מוסר שמאי במשנתנו בהתייחסו למשקל היחסי של הדיבור, שראוי שיהיה נמוך וניכר, בהשוואה למשקל המעשה.

כבת לזוג עובדים סוציאליים, זכיתי לגדול בבית של מעשה. אבי, אליעזר דוד יפֶה ז"ל, נהג לומר: "החיים הם הלוואה שיום אחד ניאלץ להחזירה בתוספת ריבית. והריבית היא לעשות את העולם מעט טוב יותר מזה שאליו נכנסנו". כחלוץ חברתי הוא חתר לפתיחת שערי האקדמיה לסטודנטים "טעוני הזדמנויות" (זהו מטבע לשון שטבע, על משקל הביטוי "טעוני טיפוח", בו תיאר אנשים בעלי פוטנציאל לא ממומש עקב מחסומים חברתיים- כלכליים), עיצב את מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, השפיע על התוויית מדיניות ארצית בתחום שיקום השכונות בארץ ותרם לקידום זכויותיהן של משפחות ברוכות ילדים ולהסדרה חוקית של אימוץ ילדים ממדינות זרות. אבי מורי ייסד גם את "האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית" שהתפתחה לקבוצת "עוגן"- קבוצה פיננסית חברתית ללא כוונת רווח המייעדת עצמה להפוך, בין היתר, לבנק החברתי הראשון בישראל.

"עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע", "אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה" – חוט שני של עשיה שוזר שמאי במשנה, והתורה – היא עצמה מציעה חיבור בין דיבור ומעשה, כשתחילתה בציון עשרה מאמרות בהם נברא העולם וחתימתה בעשיה אנושית ומנהיגותית: "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ד, י"ב).

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(ויגש תשפ"ב)