כיצד לגייר אדם בעל זהות יהודית?

כיום אנו נוכחים בגיור מסוג שונה, אנשים שהם בעלי זהות יהודית, אזרחים במדינת ישראל, בנים לאבא יהודי, המשרתים בצה"ל ומאמינים בה'

הסיפור הבא משקף לדעתי את המציאות המיוחדת שאנו חיים במדינת ישראל בתחום הגיור; בפעם הראשונה בהיסטוריה אין זהות בין לאום יהודי ודת יהודית. בגלל תהליך של קיבוץ גלויות ועקב המאפיינים המיוחדים של חוק השבות, אנו עדים לאנשים שעלו לארץ והם בעלי אזרחות ישראלית וזהות יהודית מיום לידתם, אבל אינם יהודיים על פי ההלכה. למצב זה יש השלכות גם על תהליך הגיור שלהם. הרי לא מדובר על גיור של אדם מדת נוצרית לדת יהודית, אלא של אדם שהוא יהודי זהותי לאדם שהוא יהודי הלכתי. הסיפור שאספר כעת הוא אחד מיני רבים. שיניתי את השמות והמקומות, אבל כל פרט הוא נכון ואמתי וממנו ניתן ללמוד על הכלל.

טטיאנה נולדה בעיר מונקאץ' באוקרינה לאביה, ולדימיר מוסקוביץ אשר היה יהודי כהלכה, בן לאב ואם יהודיים, ולאמה חנה, בת לאב יהודי ולאם לא יהודייה. כאשר שאלתי את טטיאנה על הרקע המשפחתי והיהודי שלה היא ספרה:

"כל החיים שלי חייתי כיהודייה, כולם בסביבה שלי ידעו על כך. במונקאץ' הייתה קהילה יהודית גדולה ובתי כנסיות והיהודים הכירו אחד את השני במשך דורות. הסבים רבים שלי נהרגו בשואה בהיותם בצבא הרוסי. בבית הספר הייתי היהודייה היחידה ותמיד הרגשתי צורך להילחם על זהותי ולהוכיח כל פעם מחדש שאני תלמידה מצטיינת בגלל שאני יהודייה למרות שלא פעם מורים ותלמידים ניסו להקשות עליי בגלל היותי יהודייה. כל הילדות שלי הייתה מלווה בשנאה גדולה כלפיי בגלל משפחתי היהודייה, בגן ובבית הספר תמיד הייתי מושפלת והרגשתי כל הזמן צורך להגן על עצמי, על מקומי בעולם. באוקראינה אם מישהו מבני המשפחה יהודי, כל המשפחה נחשבת ליהודית וכמובן שיהדותו לא נמדדת על פי ההלכה היהודית, אלא על פי שמות המשפחה והמנהגים.

"זכורני היטב שלפני חג הפסח סבי (מצד אמי) היה מזמין שוחט כדי לשחוט עופות כשרים לחג ובלילה הוא הלך עם עוד בני משפחה להביא מצות לליל הסדר, מיהודי שהיה אופה מצות בסתר בביתו. הכל נעשה בסתר ולא בגלוי שכן היה מסוכן לחיות כיהודי בפרהסיה. לא פעם היו אמירות אנטישמיות לפני חג הפסח או חגי ישראל אחרים. סבי שמע כל הזמן את הרדיו בשקט כדי לשמוע חדשות על מדינת ישראל. סבתא שלי הכינה תמיד מאכלים יהודיים על פי בקשת סבי, געפילטע פיש, קוגל, דג מלוח, רגל קרושה וצ'ולנט.

"לאחר שהתפרקה ברית המועצות החלו לבנות מחדש את חיי הקהילה בעיר, את בית הכנסת, תפילות שבת וחגים ופעילות חברתית לכלל היהודים. בגיל 12 עליתי לארץ ביחד עם הוריי ונודע לי שלפי ההלכה, אינני יהודייה. בתעודת הזהות שקיבלתי היה רשום בסעיף הלאום: "לא רשום". בתחילת הדרך לא ייחסתי לרישום הזה חשיבות, שכן ידעתי והרגשתי עמוק בליבי שאני יהודייה ולא היה לי שום ספק בכך. הרגשתי חלק מעם ישראל, התגייסתי לצבא והייתי חלק מהחברה הישראלית ותרבותה. רק כאשר התקרב מועד החתונה שלי והלכתי להירשם עם בן זוגי לנישואין, התברר לי שלמרות ההיסטוריה המשפחתית היהודית שלי, למרות הסבל שעבר עלינו, אני לא יכולה להתחתן בארץ. אף על פי שהבנתי את ההבדל בין להיות יהודייה בלב לבין להיות יהודייה על פי ההלכה, היה לי קשה להתמודד עם זה. הרגשתי תחושה מוזרה: "אני מרגישה יהודייה אבל אני לא באמת יהודייה". אני רוצה להיות יהודייה, אני רוצה שהחברה הישראלית והקב"ה יכירו בי כיהודייה כי זה מה שתמיד הרגשתי וזו הדת היחידה שהכרתי במשך כל ימי חיי. מה עליי לעשות"?

ניתן לחלק בין גיור קלאסי לגיור מודרני. גיור קלאסי הוא על פי ההגדרה המקובלת "כניסת אחד מאומות העולם לכלל ישראל". הצטרפות של אדם שעומד מחוץ למשפחה לתוך המשפחה היהודית. אבל כיום אנו נוכחים בגיור מסוג שונה, אנשים שהם בעלי זהות יהודית, אזרחים במדינת ישראל, בנים לאבא יהודי, המשרתים בצה"ל ומאמינים בה' אחד המבקשים להיות יהודים כהלכה. יש כאן חידוש במציאות שדורש התייחסות מתאימה לציבור זה.

(ויגש תשפ"ב)