האם מותר ללמד גר תורה?

בכדי להכיר את אמונת ישראל ותורתה וכדי לקיים את מצוות התורה ולחיות על פי ערכי התורה יש צורך בלימוד תורה, המהווה את הבסיס לידיעת התורה וקיומה. לימוד תורה הוא פעולה בעלת אופי אינטלקטואלי המאפשרת להשכיל ולהרחיב דעת והיוצרת חיבור של ממש בין האנושי לאלוקי וכן מאפשרת את ההבנה במצוות התורה ואת הדרך כיצד לקיימן. הלכך, דרכו של גר המבקש להתגייר, עוברת דרך מסלול לימוד התורה. לא ניתן לחשוב על כך שגר יתקרב ליהדות ללא הבנה מעמיקה של מהי היהדות ולימוד תורה הוא התנאי להבנה זו. אולם מאידך, מצאנו מאמרי חז"ל רבים האוסרים על נוכרי ללמוד תורה – האם הכוונה רק לנוכרי שהוא בן דת אחרת או גם לגר שעדיין איננו יהודי אבל מבקש להכיר את היהדות כדי להיות חלק ממנה.

יש להבחין בין איסור לימוד תורה לגוי המבקש ליטול את תורת ישראל או לשנותה לצורך עצמו לבין אדם המבקש ללמוד תורה כדי להכיר ולהתקרב לתורת ישראל ולעבור תהליך גיור בסיום לימודיו. כמובן שעוד יותר יש להתחשב במציאות החדשה הקיימת בימינו שרוב הבאים להתגייר אינם באים מהעולם הנוצרי אלא הם זרע ישראל, בעלי זהות יהודית וחלק מהחברה הישראלית. הפוסקים השונים לא ראו באיסור לימוד תורה לגוי איסור גורף, אלא מצאו פרשנויות שונות כדי להתיר את הלימוד לפי הקשר הזמן והמקום.

בדברי חז"ל אנו מוצאים מאמרים על איסור תלמוד תורה לנוכרי: "נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צווה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם" (סנהדרין נ"ט, ע"א). וכן "אין מוסרין דברי תורה לנכרי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" (חגיגה י"ג ע"א). מדברי חז"ל אלו אנו למדים למעשה שיש 2 איסורים; איסור על הגוי ללמוד תורה ואיסור על ישראל ללמדו תורה.

המאירי בפירושו על מסכת סנהדרין, מתיר לנכרי ללמוד תורה בתנאים מסוימים והדברים מתייחסים גם לגר הבא בשערי עם ישראל: "וכל שכן אם חקירתן על דעת לבוא עד תכלית שלימות תורתינו עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר וכל שכן אם עוסק ומקיים עיקרי מצוותיה לשמה…" (סנהדרין נט, ע"א). כלומר, מי שלומד תורה מתוך מטרה חיובית בכלל או מתוך מטרה לצאת מאמונתו ולהיכנס לאמונה יהודית, רשאי ללמוד תורה לפי דברי המאירי.

המהרש"א בחידושי אגדות, שואל על סיפורו של הלל והגר, כיצד ייתכן שבא גוי לפני הלל וגייר אותו? איך הוא לימד אותו תורה, הרי אסור ללמד תורה לגוי? ותשובתו: "ואין להקשות, דאם כן היאך למדו תורה קודם שנתגייר, הא אמרינן דעובד כוכבים הלומד תורה חייב מיתה, דיש לומר דהכא כיון שבא לגייר שרי ללמוד תורה". כלומר, האיסור של לימוד תורה לגוי לא מתייחס כלל למי שבא להתגייר, אלא יש שתי קטגוריות שונות, לימוד תורה לנוכרי ולימוד תורה לגר (חידושי אגדות מסכת שבת דף ל"א ע"א). גם הרב אשר וויס שליט"א, מבחין בין שני סוגי הלימוד:  "לא אכחד דלענ"ד נראה עיקר דמשעה שבא להתגייר מותר ללמדו תורה ושוב אין בו איסור כלל… דכיון שבא להתגייר מותר ללמדו תורה כהכנה ליהדות ואין בו איסור…".

הרב יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש הסביר שהסיבה לאיסור לימוד תורה לגויים הוא מתוך החשש שהם עלולים להכחיש את הקשר העמוק בין התורה לעם ישראל: "נראה שעיקר האיסור לעכו"ם ללמוד תורה הוא החשש שלא יבואו אח"כ ליטול התורה מישראל ולהכחיש יתרונם של ישראל בזה… והכוונה אחת היא, גזילת הברית שכרת ה' עם עמו לייחדו…" וכמובן שגם זו לא המטרה של הגר הלומד תורה כהכנה לגיורו (חלק ב, סימן נ"ה).

הרמב"ם כתב: "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה. לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד… כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע". ועל כך כתב הרב ישראל רוזן זצ"ל, מייסד מערך הגיור: "לדעתו האיסור הוא רק לחדש דת, או להעתיק מדתנו להנהגותיו של הנכרי, כמי שמצווה ועושה… ברור כי המתלמד לגיור, ומתנהג באורח חיים יהודי בנושאי כשרות שבת, ציצית, תפילין, ברכות ותפילות וכיו"ב – אינו מתכוון לחדש דת ולומר שהוא חייב במצוות אלו כנכרי, ולכן אין זה בגדר עכו"ם שעסק בתורה" (תחומין כרך כ"ח עמ' 283).

הרב שמואל אליעזר שטרן בספרו "גירות כהלכתה" מציין שיקול מעשי לצורך של הגר ללמוד תורה, כדי שידע כיצד לקיים את מצוות התורה: "נחלקו רבותינו האחרונים אם מותר לגוי הבא להתגייר ללמוד תורה, או אם הוא עדיין בכלל האיסור שנאסר על הגויים לעסוק בתורת ה', כיון שעדיין דינו כגוי לכל דבר. אמנם אף שראוי להחמיר ולא לעסוק בתורה מכל מקום רשאי וחייב הוא ללמוד את כל ההלכות הקשורות לקיום המצות בפועל, בכדי שיוכל לקיים את המצוות כתיקונן מיד לאחר הגירות" (פרק א', סעיפים ו – ח).

(מקץ תשפ"ב)