100 מרתונים עד גיל 40 ודירוג ראשון בארץ במספר המרתונים בישראל (שכעת עומד על 113) – אלו היעדים שאליאב כהן צמח הציב לעצמו, והיד עוד נטויה. מה כל כך כיף בלרוץ, איך זה מסתדר עם אורח חיים דתי ואיך הקורונה כמעט סיכלה את כיבוש היעד? רוצו לקרוא
100 מרתונים עד גיל 40, זה היעד שאליאב כהן צמח, נשוי ואב לארבעה ילדים מפתח תקווה, הציב לעצמו. נכון לזמן כתיבת שורות אלו הוא עומד על 86 מרתונים (וסביר להניח שהמספר עלה עד שהכתבה הגיעה לידיכם), ונותרו לו עוד שנתיים לרוץ את 14 המרתונים שישלימו את הסריה.
הכל התחיל בצבא, כששירת בשלדג, יחידת קומנדו של חיל האוויר הישראלי, שם לאורך השירות אומנו להתכונן ולהתאמן לקראת מטרה, משימה או מסלול, וכשהשתחרר מהצבא, זה חסר לו, לדבריו. את המנגנון הזה הוא מצא בריצה; הוא החל להציב לעצמו יעדים שסימן כמטרה, והוא מתאמן לקראתם.
המרתון הראשון שרץ היה ב-2010, מרתון ת"א, אליו ניגש במקצה של ה-10 ק"מ. הוא נזכר: "ראיתי את הרצים של המרתון המלא והסתכלתי על הזינוק שלהם וזה מאוד משך אותי. באותו הרגע החלטתי שבשנה הבאה אעשה את המרתון המלא – 42.2 קילומטר, ובאמת כך היה".
100 מרתונים
אחרי שרץ את מרתון ת"א, כהן צמח המשיך לתור אחרי יעד שיאתגר אותו, ונרשם למרתון ניו יורק, שאם נשווה למרתון ת"א דאז, שהופק בפעם השניה בלבד ובמקצה המרתון רצו כ-450 רצים בלבד, במרתון ניו יורק רצו כ-50 אלף משתתפים רק במקצה המרתון, שעובר דרך חמשת הרובעים בניו יורק. חוויה.
אבל, גם כשהוא השלים את המשימה הזו, עדיין דגדג לו. הוא השתתף בתחרויות איש ברזל בחו"ל, ועדיין לא התרצה, עד שהאסימון נפל, והוא החליט – הוא יסיים 100 מרתונים רשמיים עד גיל 40.
כהן צמח: "שאלתי את עצמי – איך אני מציב לעצמי את המטרה הבאה? מה עוד יכול לאתגר אותי? חשבתי והצבתי לעצמי יעד – לסיים 100 מרתונים רשמיים עד גיל 40. החלטתי שבטווח הארוך אני רוצה להגיע למספר עגול ויפה של 100 מרתונים, זה היה נשמע לי מגניב. בדקתי וראיתי שמקום ראשון בארץ, בזמנו, עמד על סביבות ה-90 מרתונים, וזה היה נראה לי ריאלי להגיע ליעד הזה", הוא נזכר, ומבהיר: "לא מדובר על סיבובים של 42 ק"מ בשכונה, אלא על השתתפות במרתון רשמי במדינה, עם מתחרים, מדליה וכו', בצורה מסודרת, מה שדי מקשה על העניין – כי בארץ יש רק 4-5 מרתונים בשנה וזה אומר שצריך לטוס להשתתף במרתונים בחו"ל".
והוא טס. כהן צמח הוא אדם דתי, ומה שמקל עליו לעמוד בקצב המרתונים השנתי ששם לעצמו הוא שמרבית המרתונים בחו"ל מתקיימים בימי ראשון ולא בשבת. הוא משתדל לשלב את הטיולים המשפחתיים עם המקומות שבהם יש מרתונים, כדי להשיג את היעד. בנגקוק, פוקט, ניו יורק, אמסטרדם, איטליה, פריז ובודפשט הן רק חלק מהרשימה של המקומות בהם סימן וי על עוד מרתון נוסף בדרך אל המטרה.
מה ההבדל בין המרתונים בחו"ל לאלו שבארץ?
"כל מרתון זו חוויה אחרת ולכל מרתון יש את החוויות שלו, אבל ברוב המקרים, בחו"ל החוויה היא קצת יותר גדולה", הוא משיב בכנות, ומסתייג: "אבל תלוי איפה. יש מרתונים שהם 'פחות' מאלו שבארץ, למשל בלרנקה, שם מדובר במרתון מאוד מצומצם ובקושי סוגרים כבישים עבורו, זאת לעומת מרתונים עם 40-50 אלף רצים למקצה כמו במרתון פריז או מרתון ניו יורק, שם יש אקספו של כמה ימים עם המון מותגים שמחלקים צ'ופרים למשתתפים. כדי לסבר את האוזן – במרתון ניו יורק מעודדים לאורך המסלול, בתוך הרחוב, קרוב ל-3 מיליון איש.
"ויש מרתונים מקסימים כמו למשל פוקט, שם אתה רץ באזורים טרופיים לאורך הים, ואין שם אנשים והכל מאוד קטן. ולעומתו, יש מקומות מאוד אורבניים. לכל מרתון יש את הקסם והייחודיות שלו".
לכל מרתון יש את החוויות שלו, אבל ברוב המקרים, בחו"ל החוויה היא קצת יותר גדולה
מהיר ואינטנסיבי
ובדרך, הוא ממשיך לצבור יעדים 'קטנים' – למשל, כמה מרתונים יסיים בכל שנה או במספר שנים – 5 מרתונים ב-5 ימים באיטליה, 12 מרתונים ב-12 חודשים, והייתה גם שנה שבה סיים 20 מרתונים, תחרויות אולטרה מרתון בארץ ובעולם, בהן רץ 100 קילומטרים, מרתון בשטח הכולל ריצה באורך 12 שעות, ועוד.
"כרגע אני לא רוצה להשתולל, זה יוצר עומס על הגוף וזה המון זמן שאני לא נמצא בבית. החלטתי לרווח את המרתונים ולהגיע לבין 10-12 מרתונים בשנה", הוא אומר, ומוסיף: "היעד הראשון, לסיים 100 מרתונים עד גיל 40, הוא די ריאלי. יש לי עוד שנתיים לעשות 14 מרתונים בנחת. ומשם נמשיך ליעד הבא – להיות מדורג כראשון בארץ במספר המרתונים רשמיים".
אם תהיתם, השיא עומד על 113 מרתונים, שיא שכהן צמח מקווה להדביק במהרה.
ויש לו מתחרים, כפי שהוא מתאר: "יש אנשים שנמצאים באזור המרתונים שלי, יש מישהו שצבר 70-75 מרתונים, אבל אלו לא אנשים שעובדים בטווח אינטנסיביות שאני עובד בו. רוב האנשים עושים 3-5 מרתונים בשנה. אני לא חושב שיש עוד מישהו בארץ שהוא ברמת האינטנסיביות של המרתונים שלי. השנה שסיימתי בה הכי קצת מרתונים הייתה שנה עם עשרה מרתונים, והייתה גם שנה בה סיימתי עשרים מרתונים".
עם כל הכבוד לאינטנסיביות, לאורך השנים הוא הבין שהאיזון הנכון עבורו הוא סדר גודל של 10-12 מרתונים "בלבד" בשנה. "ברמה הזו אני יכול לשמור על עצמי מבחינת השלד, השרירים וההתאוששות", הוא מסביר. "לאורך הזמן הבנתי שזו הנוסחה המתאימה לי ספציפית. כשעשיתי את ה-20 מרתונים בשנה הרגשתי שהייתי באימון יתר. כל אחד צריך לעשות את ההתאמות שלו ליעד ולרמות הקושי שמתאימות לו. מעבר ליעד הנפשי והפיזי, היעד צריך להתאים גם למקום ולמצב בו האדם נמצא בחיים. לדוגמא, המצב המשפחתי, או, לאדם שכיר במשרה מלאה – אין מספיק זמן או ימי חופש לטוס לחו"ל. צריך לקבוע מראש יעדים שלא פוגעים לנו בחיים. קודם כל יש לנו את החיים שלנו, המשפחה, העבודה, התחביבים, ולתוך זה אנחנו משלבים ריצה. לא כדאי לנסות לדחוף בתוך עולם הריצה את שאר הדברים כי אחרת לא נצליח להשיג כלום מזה".
זה לא קצת מה שקורה לך?
"ממש לא. על פניו זה נשמע ככה, כאילו אני מבלה חודשיים – שלושה בחו"ל, אבל אני טס לגיחות קצרות למרתון – לפעמים לפחות מ-24 שעות, ואנחנו משלבים חופשה משפחתית לפי איפה שיש מרתון, לומדים לאזן בין הדברים ולשלב. בראש סדר העדיפויות שלי יש לי משפחה, ארבעה ילדים, אני נשוי באושר, יש לי עסק של אטרקציות לילדים שאני מנהל ובזמן החופשי שלי אני מנהל אתגר אישי של מרתונים".
היעד הראשון, לסיים 100 מרתונים עד גיל 40, הוא די ריאלי. יש לי עוד שנתיים לעשות 14 מרתונים ומשם נמשיך ליעד הבא
עוצר מרתונים
אורח החיים הלא רגיל של כהן צמח דורש ממנו להתאמן בין 3-4 פעמים בשבוע, ולהקפיד על תזונה טובה ונכונה ושעות שינה מספקות. מעבר לזה, הוא צריך 'לעשות שיעורי בית' על המסלול שמצפה לו, ולעבוד לפי פרוטוקולים מסודרים שלמד עם הזמן בנוגע לתזונה ולהתנהלות לפני המרתון, ותוך כדי התחרות.
"חלק מהעניין במרתונים האלה זה לא סתם להגיע ולהתחיל לרוץ", הוא מסביר. "יש בזה גם הרבה אסטרטגיה – להכיר את המסלול, לדעת מתי יש עליות וירידות, להכין את עצמך לפני, לדעת מתי לאכול את הג'לים – שקית המרוכזת בנוזל סמיך שנותן בוסט של אנרגיה לגוף, מתי לקחת כדור מלח, איפה להוריד קצב לקראת עליה או לשמור על הברכיים בירידה מסוימת, פרוטוקולים שעם הזמן לומדים לעשות אותם. בגלל זה אנשים לא מנוסים לוקחים מאמנים שיסבירו להם ויעשו להם תכנית מסודרת למרתון".
מעבר לאתגר, מה אתה אוהב בריצה עצמה?
כהן צמח: "הריצה מושכת אותי באופן טבעי כי זה משהו שאני מרגיש בו מאוד נוח, אני טוב בו. נקודת הפתיחה שלי טובה, הנתונים הראשוניים שלי מבחינת היכולת הפיזית טובים, אני מניח שזה משהו מולד. אז זה כיף לי, נוח לי לרוץ. בניגוד, לדוגמא, לשחיה, שזה משהו שאני לא מוצא את עצמי בו. כשיש לך משהו שאתה טוב בו ואתה מצליח לגרות את עצמך ולמקסם את היכולות שלך בתוך הכשרון שלך זה מאוד כיף ואתה רואה פירות.
"מעבר לזה, בזמן של הריצות והאימונים אתה שם את השעון והאוזניות, יוצא לריצה ומתנתק ונכנס לאיזו שהיא בקרת שיוט, מעין מדיטציה, איפוס, משהו שמרענן לך את המערכות לפני שאתה חוזר הביתה ולחיים".
ובזמן שהנחיות הממשלה בתחילת התפרצות מגפת הקורונה אסרו על ריצה למרחק של יותר מ-100 מטרים מהבית, היעד – 100 מרתונים, החל להתרחק מכהן צמח, כפי שהוא נזכר: "הייתי בקצב מאוד טוב מבחינת מספרי המרתונים שהשתתפתי בהם, והקורונה השביתה אותי למשך יותר משנה וחצי. היה לי 600 ימים בלי מרתון רשמי. הקורונה גרמה לי לעשות הפסקה מאוד גדולה ועכשיו לאט לאט אנחנו חוזרים לזה. היו לאחרונה ארבעה מרתונים – בירושלים, קפריסין, באילת, ומרתון טבריה, המרתון הכי ותיק בארץ. העולם מתחיל לחזור לעצמו. ואני עדיין דבק בתכנית המקורית למרות האילוצים", הוא מבטיח.