הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
נוכחותם של נערים ונערות בהפגנות היא חלק בלתי נפרד מהכשרתם לחיים, מחינוכם ומהיחס המכבד אל גילם, על אף שהוא צעיר. ההווי המיוחד להפגנות, ההשתתפות הפעילה בקריאות ובדברים הנאמרים שם, המפגש המחזק עם עוד בני נוער שהגיעו להפגנות – כל אלה הם חלק מעיצוב דרכם. מובן מאליו כי ככל שהדברים ייעשו מתוך בחירה ולא מתוך כפייה; ככל שהם יבחרו לבוא להפגנה לאחר ששמעו את הצדדים כולם, וכמידת יכולתם הכריעו שזו הדרך שהם רוצים ללכת בה, וככל שלא ינוצל היחס המכבד לקוראים להשתתף בהפגנה כדי לשטח את הנושא המדובר בהפגנה – כן ייטב, אולם עצם העובדה שהם נמצאים גם בחוויה הזו מביאה יותר ברכה בכנפיה מאשר קללה.
עמדה זו חייבת להיות עקבית ושיטתית לכל הכיוונים – בין כאשר מדובר בהפגנה שתומכים במטרותיה, ובין כשהיא מתקיימת דווקא על ידי יריבים פוליטיים או רוחניים.
הילדים שלנו לא צומחים בעולם סטרילי, וטוב שכך. לא זו בלבד, אלא שכאשר מנצלים אותם, מתגלה פעמים רבות כי לטווח ארוך זוהי תופעת בומרנג, והיא בסופו של דבר יוצרת נזק גדול דווקא למי שהביא אותם.
אך כל זה נכון כאשר ההפגנה אינה בנויה עליהם. כאשר בני אדם מבוגרים מכריעים לוותר על נוחותם בבית, על זמן עם משפחתם, על ישיבה וצפייה מן הצד, והם מוכנים לטלטל את כל אלה לרחובה של עיר, או לדרכי הפגנה אחרים – אז מדובר בדבר מה שהוא אמיתי. טובים עשרות ומאות מבוגרים בהפגנה על אלפי נערות ונערים שהוזמנו לבטל לימודים, להיות חלק מ"אקשן", ליהנות מהחוויה ולהיות כלי שרת בידי אחרים. אל נא נשלח את הילדים להפגין במקומנו. אם נושא מסוים הוא בנפשנו והוא משמעותי מאוד – ניחלץ אנו חושים, נוותר על הנוחות שלנו, ונצא לרחובה של עיר. כאשר ההפגנה מבוססת על אנשים מבוגרים – היא בראש ובראשונה אמיתית יותר, מכל אותן סיבות המבדילות בין חשיבה של בני נעורים ובין יצירת עמדה כאדם מבוגר. היא גם מבטיחה יותר את שלום הילדים, ומאפשרת גם להגן עליהם מפני פגיעתם של אחרים, וגם למנוע את ההתלהמות המסוכנת היכולה לתסוס מתוך התנהגות בלתי נשלטת. ואילו כאשר היא מבוססת על הילדים – בוקע ועולה ממנה כי לאמיתו של דבר הם הובאו על ידי מי שיש בידו להביאם ולממש את רצונו שלו.
דברים אלה נכתבים ברמה העקרונית. יש כמובן עוד הרבה שיקולים, כמו הזדמנות למידה או לחילופין ביטול תורה; ניצול תמימותם של הילדים כמו גם התייחסות ילדותית ומבזה כלפיהם, כשאנו מדברים בזלזול עליהם; שמירת חוק כמו גם זהירות שלא להשתיק ולא לחסום. כל אלה הם שיקולים נוספים. אולם בראש ובראשונה הפגנה לעצמה צריכה להיות דבר מה אמיתי, המבוסס על התנערותם של אנשים מבוגרים מרבצם, וייחוד זמן לכדי להיאבק על דבר מה שמאמינים בו. בכך גם נמדדת הקריאה האמיתית היוצאת ממנה, וטוב לנו כי אנחנו עצמנו נאמר את שאנו מאמינים בו.
(תרומה תשפ"ב)
