אלו חוויות כדאי לחפש?

לא צריך להתנזר מהנאות, אבל גם אין שום היגיון במרדף אחריהן

מה הייתם עושים אילו הקב"ה היה מעניק לכם שבוע של פטור מקיום מצוות, שבו מותר לכם לעשות כל מה שאתם רוצים? לא מעט דתיים שנשאלים שאלה זו, משיבים שהיו ממהרים לחוות כל מיני חוויות שאסורות לפי ההלכה, בעיקר בתחום ההנאות הגופניות. האמת היא שאני מתקשה להבין את ההיגיון שבכך.

נניח למשל שאדם כזה נכנס למסעדת טרפה, מזמין צ'יזבורגר ושרימפס ואוכל אותם. אוקיי, אז עכשיו הוא יודע מה הטעם שלהם – מלוח ופריך, לצורך העניין. אז מה? האם הידע הזה או החוויה הזו הוסיפו לו משהו, תרמו לו משהו? הרי ברור היה מראש שלא מדובר כאן באיזה טעם גן-עדן, באיזה תענוג קולינרי יוצא דופן, שונה מכל מה שהוא מכיר. סתם עוד גוון של טעם מתוך אינספור גוונים של טעמים, שאת רובם הוא כבר טעם בכשרות. רגע אחרי שהמאכל נבלע בגרון, ההנאה שבאכילתו מתפוגגת. אי אפשר לשמור אותה לאחר כך. אז מה הטעם בחוויה הזו? באותה מידה אתם יכולים לדמיין לעצמכם, בכל רגע נתון, שלפני דקה אכלתם צ'יזבורגר ושרימפס. זו תהיה אותה הרגשה בדיוק, אותה ירגיש אחרי דקה מי שאכל אותם בפועל. אז איזה עניין יש לרדוף אחרי הנאות כאלה?

הוא הדין לגבי הנאות גופניות אחרות, שנמשכות כמה רגעים ואז נעלמות. לא צריך להתנזר מהנאות, אבל גם אין שום היגיון במרדף אחריהן. אדם שיגיע ליומו האחרון, ייווכח שהוא לא לוקח אתו לקבר שום הנאה שנהנה בעולם הזה. לכן מגוחכים במיוחד הם אלה שמתבשרים על מותם הקרוב, ו"מנצלים את זמנם" בכך שהם מנסים ליהנות בו כמה שיותר. כל מה שלא נשאר איתך, אתה יכול באותה המידה לדמיין שעשית אותו, גם אם לא עשית בפועל. זו אותה הרגשה.

החוויות שיש טעם להשיג אותן, הן אלה שמעשירות אותנו, שמוסיפות לנו תובנות, רגשות או חוויות קיומיות שמלוות אותנו גם הלאה, ולא רק הנאה זמנית חולפת. לקרוא ספר או לראות סרט טוב, להתבונן בנופים שממחישים את גדולתו של הבורא וכדומה – אלה דברים שראוי לחפש, כי הם משפיעים על הנפש שלנו והולכים איתנו הלאה, אפילו מעבר לעולם הזה. אומלל מי שמעדיף לבזבז את זמנו על הנאות הגוף, במקום להעשיר ולטפח את נפשו.

(וארא תשפ"ב)