ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)
פרשת וארא מתארת את מכות מצרים. פעם אחר פעם פרעה מבקש ממשה להפסיק את המכה, ומראה סימנים כאילו ישנה את דרכיו ויאפשר לישראל ללכת לדרכם, ופעם אחר פעם הוא מקשה את ליבו ונסוג בו מכל הבטחותיו.
ובכל זאת, פעם אחת הוא נראה לנו כבעל תשובה אמיתי. במהלך מכת ברד, הוא יוצא בהצהרה מרשימה: "חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם ה' הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים".
משה נענה, ומבטיח להתפלל להפסקת הברד, ועם זאת יודע היטב שזו לא תשובה שלמה: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּֽירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִֽים".
איך יודע משה שהדברים הם מן השפה ולחוץ, וכי פרעה ועבדיו לא נעשו פתאום יראי ה'?
עוד לפני הברד ניתן מבחן, המגלה מי ירא ה' ומי לא. שהרי הקב"ה הזהיר שהמכה עומדת לבוא, ושיש להכניס הביתה את הבהמות. אלא שלא כולם עשו זאת: "הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר ה' מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים: וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר ה' וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה".
מדרש שמו"ר (יב ה) אמנם מחבר בין תגובת פרעה למכה, לבין ההתרעה שבתחילתה: "מהו שאמר: חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים? לפי שאמר הקב"ה: "ועתה שלח העז את מקנך". הוא היה עושה צדקה עמהם, שהיה מזהירם, והוא ועמו הרשעים, שלא שמו לבם בדבר ה' והניחו אנשיהם ומקניהם בשדה עד שמתו כולם".
ה' פעל בצדק, ואפשר להם להגן על רכושם, אבל פרעה ועמו היו רשעים דיים כדי לא להאמין ולהתעלם מן האזהרה.
ובכל זאת, אמירה כזו של ביטוי תשובה, הגם שפרעה חזר בו ממנה, אינה חוזרת ריקם. ברגע מסויים אחד הכיר פרעה בחטאו, צידק עליו את הדין, וקיבל עול מלכות שמים. יש חוטאים שלא עושים כך אפילו לרגע אחד: "הפה שאמר 'גם את ישראל לא אשלח' (שמות ה ב) הוא הפה שאמר 'אנכי אשלח אתכם' (שם, ח כד) מה שכר נטלו על כך? 'לא תתעב מצריי (דברים כג ח) הפה שאמר 'לא ידעתי את ה" (שמות ה ב) הוא הפה שאמר 'אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים' (שם, יד כה) מה שכר נטלו על כך? 'ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה" (ישעיה יט יט). הפה שאמר'"מי ה' אשר אשמע בקולו' (שמות ה ב), הוא הפה שאמר 'ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים' (שם, ט כז) ומה שכר נטלו על כך? ניתן להם מקום קבורה שנ' 'נטית ימינך תבלעמו ארץ'" (שם, טו יב) (מכילתא דר"י בשלח – מסכתא דויהי פתיחתא).
(וארא תשפ"ב)
