הדרך למשפט העברי

 

לפני השופט המבקש להידרש למשפט העברי ניצבות שלוש משוכות: רצון, זמן וידע

השופט בדימוס אליקים רובינשטיין

לפני 75 שנה הגו אישים גדולים בתורה ובהבנת צרכי הדור, את האנציקלופדיה התלמודית, הם הביטו סביב וראו – והיה זה בתום השואה ולאחר חורבן מרכזי התורה באירופה, כי העולם זקוק לסיכום כולל של הספרות התלמודית וההלכתית, לצרכי הלומדים.

היתה זו שותפות של כל החוגים התורניים, ושורשיה נטועים בעולם הציוני ובעולם החרדי, כאחד. וכך נמשכת שלשלת הזהב של אבות האנציקלופדיה – זה"ב ראשי תיבות: הרב זווין, הרב הרצוג והרב ברלין.

מי שיזם אותה ועמד על ערישתה, כידוע, היה הרב מאיר ברלין (בר-אילן), שעל שמו נקראה האוניברסיטה. הרב ברלין היה נטוע מזה בעולם הלמדנות הליטאית שייצגו הגאונים המופלאים אביו הנצי"ב רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ראש ישיבת וולוז'ין, בעל העמק דבר, העמק שאלה ועוד, וסבו מצד אמו הרב יחיאל מיכל עפשטיין בעל ערוך השולחן וכן דודו הרב ברוך עפשטיין בעל תורה תמימה, לצד זאת הוא היה מראשי המזרחי, התנועה הציונית והיישוב, וזכה לראות בתקומת המדינה, ספר זכרונותיו "מוולוז'ין עד ירושלים" הוא מקור נפלא להבנת אישיותו ותקופתו.

הרב י"א הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל, עודד וסייע ובין כתלי "יד הרב הרצוג" המשיכה האנציקלופדיה לפעול, הרב זווין היה איש רב פעלים בחקר ההלכה, וספריו הרבים שנועדו לציבור רחב של אוהבי תורה עודם על שולחנם של חכמים ותלמידיהם, הוא היה איש חב"ד, ולצד זאת, לאחר שכיהן כרב בקהילות ברוסיה, היה מורה בסמינר המזרחי בירושלים, ואת רשימותיו התורניות המרתקות פרסם ב"הצופה".

במבוא המשותף לשני האישים הללו, הסוקר גם חיבורים אנציקלופדיים קודמים בעולמה של תורה, מתואר המפעל של האנציקלופדיה התלמודית לענייני הלכה כך: "מטרתה להקיף בצורה תמציתית ובסדור אלפ"א-בית"י את כל ענייני ההלכה לכלליהם ולפרטיהם היסודיים, לא לחדש חידושים ולא לפלפל במשא ומתן של הלכה באה האנציקלופדיה, אלא לתת את מהותם ועצמותם של ההלכות, המושגים המונחים והכללים של הספרות התלמודית-התורנית"".

והוסיף בהשלמות למבוא הרב שלמה יוסף זוין: "כל אדם מישראל הרוצה לדעת יסודותיו של מושג הלכתי או כלל תלמודי ידוע, את מהותו של אותו מושג ותוכנו של אותו כלל, וקשה לו לרדת לנבכי ים התלמוד הרי האנציקלופדיה התלמודית באה ונותנת לו דבר מעובד ומסודר, ומאידך, תוקל לו על-ידי כך הגישה למקורות".

רעיון האנציקלופדיה משקף פתיחות לצרכי הדור, ואכן גם כיום כשהאנציקלופדיה מצטרפת למאגרים – והיא מצויה למשל בפרויקט השו"ת, לא רק שלא נס ליחה אלא היא "בראש המדברים".

לפני השופט המבקש להידרש למשפט העברי ניצבות שלוש משוכות: רצון, זמן וידע. להתמודדות עם המשוכה האחרונה – הידע – תורמת מאוד האנציקלופדיה התלמודית. חשוב שבתי המשפט יביאו במכלול פסיקתם מאוצרות אלה, והאפשרויות לכך רבות וכשלעצמי באופן מובן מאליו, בתחילת ההידרשות לנושא במשפט העברי פניתי לאנציקלופדיה התלמודית, לדידי, היא כלי עבודה מאין כמוהו, אוצר בלום תרבותי – לאומי. היא נזכרת בלמעלה ממאה פסקי דין שיצאו מתחת ידי, ובעוד פסקי דין רבים של השופטים בבית המשפט העליון, וכמובן גם בפסיקתם של בתי משפט אחרים, דבר זה מדבר בעד עצמו.

במשא העריכה עוסקים ועסקו רבים וגדולים ובהם הרב יהושע הוטנר והרב אורי דסברג, לפני כשנה הלך מעימנו אחד יחיד ומיוחד, הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג, דיין בית הדין הרבני הגדול ועורכה הראשי של האנציקלופדיה התלמודית. אני מאמין כי פרנסיה ובראשם ידידי הרב פרופ' אברהם שטיינברג, ימשיכו את המפעל הגדול עד תומו ומאחל להם כי חפץ ה' בידם יצליח ויצא מתחת ידיהם דבר נאה ומתקבל.

(בא תשפ"ב)