מערכת שבתוןכרגיל, גם לקראת שנת הלימודים תשפ"ו מתמודדת מערכת החינוך בפני מצוקת כוח אדם, אך נדמה שהפעם היא חריפה מתמיד: שבועות ספורים לפני 1 בספטמבר, ובחדרי המורים חסרים יותר מ-1,000 עובדי הוראה, בין היתר בגלל שכר נמוך, עומס ושחיקה בעבודה וכמובן – סבבי המילואים הרבים. מנהלת אולפנה, ומורה שבקשתה לצאת לפנסיה נדחתה – מדברות על ההתמודדות, כל אחת בעיניים שלה
אביטל דואן ואלינור רחימי
בעוד כשבועיים אמורה להיפתח שנת הלימודים, ועדיין חסרים יותר מ-1,000 מורים בבתי ספר שונים בארץ. בשל המצוקה, מנהלי בתי ספר רבים מבטלים שיעורים, מגדילים את כמות התלמידים בכיתות, או מבקשים ממורה מקצועי שילמד תחום דעת שאינו בקיא בו. לפני כחודש וחצי, זעקה יו"ר הסתדרות המורים, יפה בן דויד: "כל המדינה צריכה להתעורר! זה רמזור אדום בוהק. יבוא יום – וזה לא רחוק – שיהיו תלמידים ולא יהיו מורים וגננות. אתם תראו גנים סגורים ובתי ספר סגורים" – ונראה שהנבואה שלה אינה רחוקה להתממש.
בנוסף, עקב המחסור החמור בכוח אדם, מורים המבקשים לצאת לשנת שבתון או לפרישה מוקדמת – מסורבים, אף שהם זכאים לכך. אין ספק כי אחת הסיבות המרכזיות למצב העגום הוא יציאה של אלפי מורים למילואים במלחמת המצווה המתמשכת. הנטל, כמובן, נופל על שאר החברים בצוות, ואף על תלמידים, שבעל כורחם נותרו ללא מחנך צמוד וזמין או מעטפת מקצועית עקבית.
כלוב ושמו חדר מורים
אירית כהן, בת 55 מרבבה, עובדת במערכת החינוך זה 35 שנה. היא הייתה מורה מקצועית למתמטיקה, אבל רוב השנים שימשה מחנכת, ובמשך 13 שנים אף כיהנה כסגנית שנייה. בשבע השנים האחרונות היא גם רכזת טיולים.
"תמיד נמשכתי להוראה", מספרת אירית. "עסקתי בזה מגיל קטן, אני אוהבת את זה. אני מרגישה שזו שליחות. כיף לי לעבוד עם ילדים, כיף לי ללמד, יש לי סיפוק מזה. אמנם יש גם קושי – אבל גם סיפוק".
לאחרונה החלה אירית להרגיש שחיקה ומיצוי בהוראה, והגישה בקשה למשרד החינוך לפרוש ולצאת לגימלאות בשנה הבאה, אולם היא סורבה. "רוויתי את הנושא של הוראה", היא מסבירה. "אני רוצה לעזוב את עולם ההוראה כבר. אני עסוקה גם במערכות של מורים, מילויי מקום, שיבוצים של מורים – וזה די מתיש. אני מתחילה לחוש תשישות של הגוף, ואני גם סובלת מעט מהגב אז קשה מאוד לעמוד שעות בכיתה. אני עובדת שעות על גבי שעות, ולכן אחרי 35 שנה שאני עובדת, החלטתי שאני רוצה לפרוש. בנוסף, הגעתי לטופ שבטופ: אני כבר שבע שנים בדרגה 9. כלומר, אני גם יכולה להתקדם מעבר לדרגה 9".
מה הנימוק שניתן לסירוב של משרד החינוך?
"בדקתי בפורטל עובדי הוראה, ולא נכתבה סיבה, כתבו 'נא לפנות לפיקוח'. שאלתי את המנהלת שאני בקשר יומיומי איתה. המפקח אמר לה שאני עדיין צעירה, וגם שחינכתי כיתה ה' אז שאני אמשיך עם התלמידים גם לכיתה ו'".
אירית התבאסה מהתשובה, אולם לא הופתעה מכך וצפתה את התשובה השלילית: "אני מכירה את מערכת החינוך, ידעתי שבפעם הראשונה לא יאשרו לי, לקחתי את זה בחשבון. אני מאוד מקווה שבשנה הבאה כשאני אגיש בקשה, יאשרו לי. אבל בשנה הבאה יש איתי עוד שתי מורות שרוצות לפרוש, והן כבר בנות 59. אז רוב הסיכויים שלהן יאשרו ולי לא…".
את מרגישה שאת עדיין מסוגלת להמשיך ללמד באותה מסירות?
"אני עדיין יכולה ללמד באותה מסירות, כי אני מאוד נאמנה למערכת, אני מאוד לויאלית. אבל אני אשבר, אם אגלה שגם בשנה הבאה לא יאשרו לי. זה מאוד-מאוד ישפיע, אני יודעת שזה יהיה לי קשה מאוד. אני אהיה פחות סבלנית, פחות נחמדה – וזה משהו שאני לא רוצה להגיע אליו".
אירית טוענת שמדיניות הפרישה המוקדמת צריכה להיות ברורה: לאשר זאת בבקשה הראשונה או השנייה גג. "מורה שרוצה לפרוש – שיכבדו את ההחלטה שלה", היא מבקשת. "שיבינו שאם היא רוצה לפרוש, היא יכולה לפרוש והיא לא תקועה בתוך כלוב. אני מפסידה את כל ההטבות שמגיעות לי, ואני כבולה ולא יכולה לצאת מהכבילות הזו. אם הם רוצים להחזיק מורות בכוח, זה מאוד לא יעיל ולא מועיל, וזה יהיה עצוב שמורות שלא רוצות ללמד ילמדו ילדים".
"אני עדיין יכולה ללמד באותה מסירות, כי אני מאוד נאמנה למערכת. אבל אני אשבר, אם אגלה שגם בשנה הבאה לא יאשרו לי. זה מאוד-מאוד ישפיע, אני יודעת שזה יהיה לי קשה מאוד"
הדילמה של מנהלת בית הספר
"אתגר מחסור כוח האדם בהוראה נוכח מאוד בשנים האחרונות", מסבירה גפנית גרין, אם לארבעה, מיישוב ברוכין, ראש אולפנת בני עקיבא הדר גנים בפתח תקווה. "את התחלתו ראינו בתקופת הקורונה, במהלכה חלה תנועה של חיפוש אפיקי עבודה חדשים בקרב עובדי ההוראה. המשכו במלחמת 'חרבות ברזל'. המצב הלאומי מציף את התלמידים ואותנו, והמקצוע החשוב ביותר לבניית הדור הבא של מדינת ישראל נמצא בחוסר גדול".
תסבירי.
"באולפנה יש צוות נשי חזק ומשמעותי. במהלך שנות המלחמה, יותר מ-50 אחוזים מצוות ההוראה היו נשים מגויסות – או שבני זוגן גויסו שאו שילדיהן גויסו. ההשפעה על מהלך היום היא עצומה בכל היבט טכני ורגשי כאחד. המורכבות המשפחתית, המתח והדאגה, להצליח לעמוד בתפקיד שלקחה על עצמה המורה, לצד האתגר האישי – כל זה נכנס לחדר המורים. ב"ה זכינו, ואנו עוטפות נשים אלו דרך קהילה חמה ומחבקת, מגלות גמישות ויצירתיות על מנת לאפשר להן ולנו לעמוד באתגר. בפן האישי, גם אני כראש האולפנה מתמודדת עם סבבי מילואים ארוכים של בן הזוג, ומתוך בכך מוצאים כוחות חיים חזקים בכל פעם מחדש".
אבל המחסור בכוח אדם בא מכיוונים נוספים, כפי שממחישה גפנית: "בשנים האחרונות, אנשי צוות בוחרים לשנות תחום עיסוק, להוריד אחוזי משרה באופן משמעותי, ובמקביל, מעט מאוד קורות חיים מגיעים לאיוש משרות. ההתמודדות היא לאורך כל תקופות השנה – גיוס כוח האדם לבניית השנה ובמהלכה גיוס צוות מילויי מקום להחזקת השוטף. אנו מנסים לגייס בכל דרך אפשרית: חבר מביא חבר, הצמחת צוות צעיר עם פוטנציאל המשך, שינויים פנימיים, ולעיתים אף מיקור חוץ במקרי קצה".
"על כל קורות חיים שנשלחים, יש מספר רב של פניות ממוסדות חינוך שונים. שיתפה אותי מורה, כי לאחר ששלחה קורות חיים למשרה, פנו אליה בתוך 24 שעות לא פחות מעשרה בתי ספר"
נודע שמבין 6,713 המורים שביקשו לצאת לשבתון בשנה הבאה, 1,559 נענו בסירוב של משרד החינוך, על רקע המחסור הקיצוני בבתי הספר ובאזורים שבהם הם עובדים. 601 בקשות עדיין בטיפול, וייתכן שהמספר יגדל. זו סיטואציה שגם את נתקלת בה באולפנה? נאלצת לסרב למורה שביקשה לצאת לשבתון או לפרוש מוקדם?
"נתקלנו במקרים אלו, כן. הצורך האישי של מורה לצאת לשנה להתמלא אל מול חוסרי המערכת, מציב דילמות ומורכבויות ניהוליות משמעותיות. ב"ה דרך שיח וקשר מוצאים את הדרך הנכונה עבור כל אחת".
בנוסף, בעקבות המחסור החריף במורים, נראה שהיוצרות התהפכו: מנהלי בתי ספר מתארים שינוי ביחסי הכוחות בין מורים למנהלים. בראיונות העבודה, מורים מציבים למנהל תנאים ואולטימטומים. גם גפנית מתמודדות עם זה כמנהלת. "על כל קורות חיים שנשלחים, יש מספר רב של פניות ממוסדות חינוך שונים. שיתפה אותי אחת המורות, כי לאחר ששלחה קורות חיים למשרה, פנו אליה בתוך 24 שעות לא פחות מעשרה בתי ספר. ברור שמאזן הכוחות משתנה בעקבות כך. אותה מורה תבחן מה ההצעה הטובה ביותר עבורה, ועל בסיס זה תקבל החלטה".
מהן ההשלכות של מחסור בכוח אדם או תחלופה גבוהה של מורים, על התלמידים בבתי הספר?
"ההשלכות הן בעיקר ביכולת לייצר קשרים משמעותיים ארוכי טווח. תחלופה גבוהה מייצרת גם צורך בחניכה וליווי, אשר לא תמיד נהנים מפירות ההשקעה. מושקע זמן ניהול רב בהכשרת העובד במערכת, בהטמעה לתרבות הארגונית, בחיבור לחזון הארגון. אבל אנחנו לא שוכחים שיש מי שמנהל את האירוע הרחב מעלינו. אנחנו מרבים בתפילה ובאמונה שיגיעו האנשים הנכונים להחזיק את המערכת באופן איכותי, ולהיות דמויות מחברות ומחזקות עבור דור העתיד".
