למה לשאול כלים?

מה היה הצורך בתחבולה אם לאחר מכת הבכורות היו יכולים לברוח ממצרים לצמיתות?

לאחר שהובטח למשה במעמד הסנה שישראל ייצאו ממצרים עם רכוש, מתואר בפרשתנו הביצוע: "…וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". מדוע רצה הקב"ה שישראל ישאילו כלים ובגדים מהמצרים? ובכלל, מה תועלת שיש דווקא בכלי זהב וכסף בשעה שהעם ינדוד במדבר הצחיח והיבש?

יש להקדים ולומר שלא היתה כל בעיה מוסרית לישראל בלקיחת הכלים. הרכוש הוא תשלום סמלי על שעבודם של ישראל במצרים. אולם עדיין קשה מדוע לקחו את הרכוש בעורמה וכך שואל שד"ל: "אבל איך יצווה ה' מעשה רמיה? והלא הצווי ה' היה עושה רושם קשה ורע בלב בני ישראל. כי מזה ילמדו לשון תרמית, וישחיתו מעלליהם. וכי לא היה ה' יכול להעשיר את עמו בלא שיצום מעשה עָקְבָה?"

הרשב"ם מסביר:" 'כלי כסף וכלי זהב' – תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר". כלומר, שאילת הכלים קשורה לבקשתו של משה ללכת שלושה ימים במדבר. העם מתכנן לצאת ממצרים בערמה, ולשם כך משה מבקש שלושה ימי חגיגה במדבר, וכדי להראות שאין בכוונתם לברוח ממצרים הם שואלים כלי כסף וכלי זהב ובגדים יפים וזה סימן מובהק המעיד על כוונתם לחגוג במדבר לזמן קצר ולשוב למצרים. אולם, מה היה הצורך בתחבולה אם לאחר מכת הבכורות היו יכולים לברוח ממצרים לצמיתות?

מסתבר, שהצורך בתרמית ובתחבולה הוא לגרום לפרעה לרדוף אחר ישראל עד אשר יטבע בים. המרדף נעשה כאשר פרעה נוכח לדעת, שהעם אינו חוזר, בניגוד למה שסוכם עם משה. יציאת מצרים וגאולתם של ישראל הושלמה בטביעתו של פרעה בים. בסופו של דבר, לאחר טביעתם של המצרים זכו ישראל בכלים שקיבלו מהמצרים בהשאלה והכלים נשארו בידם לצמיתות.

לאחר שנים רבות, תבעו  המצרים את עם  ישראל בבית דינו של אלכסנדר מוקדון ודרשו את הרכוש בחזרה. באותה העת מספרת האגדה, הלך גביהא בן פסיסא לבית הדין והשיב לטענתם של המצרים וכך אמר (סנהדרין צא ע"א): "'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע-מאות שנה'. תנו לנו שכר עבודה של שישים ריבוא ששעבדתם במצרים, שלושים שנה וארבע-מאות שנה".

אכן, ישראל בתחילה שאלו את הכלים בערמה על מנת להחזירם לאחר שלושה ימים. אבל בסופו של דבר, הרכוש  נשאר בידיהם של ישראל כ"פיצוי סמלי" על הסבל של ישראל במצרים. גם בבית דינו של אלכסנדר מוקדון יצא הצדק לאור, והעולם הכיר בעוולה הגדולה, שנעשתה כלפי ישראל באותה העת, והתביעה של המצרים לקבל את הכלים נדחתה על הסף.

(בא תשפ"ב)