אביב העולם כולו

הבשורה כי העולם הזה אינו אטום, אלא יש לו מנהיג ומצווה היא חלק בלתי נפרד מאביב העולם

"יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" (הרב קוק) – למעלה מ-3300 שנים אחרי יציאת מצרים שאנו קוראים עליה בפרשת השבוע, היא אירוע שיש לו משמעות בקנה מידה עולמי, ואנו קרואים בתורה לזכור את יום צאתנו ממצרים כל ימי חיינו, להזכיר יציאת מצרים גם בלילות, ולהתברך ממנה.

יש ביציאה הזו ממדים רבי משמעות. היסודי ביותר הוא מטרתה: "שלח את עמי – ויעבדוני". לפסוק זה יש שני מרכיבים, שנותקו האחד מהשני בצורה מלאכותית. ראשון שבהם הוא "שלח את עמי" – לאמור: הקריאה היסודית והבסיסית לחרותו של אדם. כבר בימות התורה צעדה התורה צעדים רבים לפני מה שהיה מקובל בעולם המוסרי דאז. לא לחינם קבעו חכמים את הגדרת חג הפסח ביסוד התפילה "זמן חרותנו".

בדרכים רבות מביעה התורה את היחס הזה לאדם. היא עושה זאת גם בעולם בו העבדות מהווה חלק בלתי נפרד ממבנה החברה ומהשיטה הכלכלית, וצועדת צעדים מוסריים גדולים הרבה הרבה לפני העולם כולו: מצוות יום השבת, שיש בה יסודות של זכר ליציאת מצרים, מחייבת אותנו להעניק יום מנוחה לא רק לעצמנו אלא גם לעבדים, ומשווה בין האדון ובין העבד: "…וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה'  אֱ-לֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ"; בעולם בו אדם שאינו מסגיר עבד לאדוניו נידון למיתה, מצווה התורה בפשוטו של מקרא על ההפך: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו"; היא מגנה על גופו של העבד: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ", ועל חייו: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם"; ועוד ועוד. משמעות יציאת מצרים בהקשר הזה אינה נעצרת ביחס לעבד, אלא ממשיכה גם ביחס לגר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". כל הקורא את פרשיות יציאת מצרים חייב אפוא לעמוד בפני ריבונו של עולם ולבחון כיצד נכון לממש את היסודות האלה בדמותו האישית והציבורית.

אולם, בשום מקום בתורה לא מופיע דבר מה דומה לפסוק "שלח את עמי". בכל המקומות ובכל הואריציות של הפסוק ישנה מילה נוספת שהיא חלק בלתי נפרד מהפסוק: "ויעבדוני". הפסוק אינו עוסק רק בשאלה מהיכן אנו יוצאים, אלא להיכן אנו הולכים. אנו זוכים להיכנס תחת עולו של הקב"ה, לכרות עימו ברית, לקיים את מצוותיו ולשמור את תורתו, ולעבדו בכל לבבנו ובכל נפשנו. האביב של העולם כולו הוא גם אביב האמונה, הקדושה, המצוות הא-לוהיות, הבשורה כי העולם הזה אינו אטום, אלא יש לו מנהיג ומצווה היא חלק בלתי נפרד מאביב העולם. ולוואי ונזכה לבשר את שתי הבשורות שבשני חלקי הפסוק ולהיות "האביב של העולם כולו".

(בא תשפ"ב)