החברות החרדיות שלי

אם ראש ישיבה היה מודה: "היתה לי תקופה בעת שכיהנתי כאן כרב שחטאתי במעשה מסוים,  ומאז עשיתי תשובה שלמה". האם היית שולח את הילד שלך לישיבה הזאת?

יש לי כמה חברות חרדיות, זכר לימים שלמדתי בבית יעקב. אני מקפידה להיפגש איתן לא מעט ובטח מסביב לארועים גדולים במדינה, אני תמיד רוצה לשמוע מה יש להן לומר מנקודת המבט שלהן. נכון, הן לא נציגות של 'העולם החרדי' אבל הן וודאי מייצגות קול אחד או שניים שיש בו.

לא יכלתי לעבור את סערת חיים ולדר בלי עיניים של מישהו שהוא כלי ראשון מהעולם החרדי. הרי גם אם הספרים של ולדר תפסו מקום של כבוד במדפי ספרי הילדים בציבור הדתי לאומי, הסופר עצמו לא היה לא שופר, ולא משפיע כותב או מחנך נערץ בקרב הקוראים הצעירים והמבוגרים כאחד במגזר, כפי שהוא היה בעולם החרדי.

האמירה הראשונה של פרלמנט החברות החרדיות היתה "טוב שהדברים התפוצצו". לפעמים חייבים להגיע לאיזו נקודת קצה גדולה בשביל שלא תהיה עוד אפשרות לדברים להמשיך כפי שהם היו. "קו פרשת המים" הן קראו לו. החיים של החברה החרדית לפני הפרשה הזו והחיים אחריה לא יהיו אותו הדבר. העולם החרדי עצר מלכת; ההרגל לטייח, לטאטא מתחת לשטיח, לקוות שבסוף לא ידעו, להקשיב לאנשים גדולים ממך ולא לעצמך, כל הדברים האלה עברו רעידת אדמה. "וברעידת אדמה", הן אמרו, "מגלים מי חלש ונופל, מי חזק ונשאר על עומדו ומתחילים עבודות שימור ושיפור הבנין, כמו בתמ"א 38".

חלק גדול מן השיחה התמקד בהתאבדות שלו. בעוד אני הבנתי את המוצא האחרון הזה של מי שלא יכול לעמוד מול העולם ובטח לא מול עצמו, הן דיברו על עשיית תשובה כאופציה מלכתחילה.

חשבתי על תשובה. כמה שאנחנו מהללים אותה, אבל בסופו של יום, לא כל כך בטוח שיש לנו מקום גדול לתשובה. בעולם החרדי, למשל, גם אם יודעים לצטט ש"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", כשזה מגיע  ללקבל בן של בעלי תשובה לישיבה או בת לשידוך, המשפט היפה הזה נמוג. גם בציבור שלנו אדם שנפל נפילה משמעותית לא בטוח ששטיח התשובה האדום פרוש לרגליו והוא יוכל לעלות עליו ולצעוד בחזרה אל לב הקונצנזוס.

שאלה היפותטית כדי לבחון את התזה הזו שמעתי לאחרונה בקרב הורים שרושמים את הבנים לישיבות תיכוניות: אם ראש ישיבה היה מודה ואומר: "הורים יקרים היתה לי תקופה, בעת שכיהנתי כאן כרב שחטאתי באיקס, מעשה מסוים,  ומאז עשיתי תשובה שלמה". האם היית שולח את הילד שלך לישיבה הזאת? ונאמר שהיתה דרך להוכיח בפוליגרף או תשובומטר שאכן התאפסו הנתונים והוא חזר בתשובה שלימה. האם אז, כשהוסר האיום, היית שולח ילד אליו? או האם הנפש שלו כבר ניזוקה מהחטא נזק בלתי הפיך שגם תשובה לא יכולה להפוך אותו לאדם ראוי וחדש? אלו שאלות מוסריות עתיקות אבל כל מפגש פרקטי איתן חשוב ומעניין.

אחת מנשות הפרלמנט החרדי סיפרה שכמנהלת עמותה גדולה ומפורסמת כלשהיא היא לקחה את העובדות והמתנדבות שלה במסגרת יום עיון מיוחד לשמוע שיעור תורה מפיו של רב מכובד שהורשע בעבירות גדולות ציבוריות ומביישות בעבר והעיד על עצמו ששינה את דרכיו. "זה צעד די חריג", אמרתי. "אפשר היה לחסוך את ההתלבטות וכאב הראש ולפנות לרב אחר שיעביר את ההרצאה, לא?" והיא אמרה: "אני לא רוצה שהאפשרות של תשובה תהיה עבורי רק מהשפה ולחוץ, אני רוצה לחנך ילדים שכשאני מספרת להם ש'דוד המלך הקים עולה של תשובה', אז זה רציני, אם דוד המלך היה חי בדורנו לא בטוח שהיינו יכולים לסבול את הנוכחות שלו כמלך ישראל, אנחנו לא היינו מספיקין בידו לעשות תשובה".

(בשלח תשפ"ב)