נדרשת סבלנות כדי להגיע אל המנוחה והנחלה
בתחילת פרשת בשלח, מופיעה אפשרות קורצת, שנזנחת מיד: ללכת רק דרך שלושת ימים. במקום זה, בוחר הקב"ה בסיבוב הארוך, שעלה לנו בארבעים שנה במדבר.
אולי לכן לא מסתפקים חז"ל (במכילתא דר"י לבשלח) בסיבה המובאת בפסוק – החשש ממלחמה, ומבקשים להציע אפשרויות נוספות לבעיית "כי קרוב הוא". נביא כמה מהן.
"ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא: קרוב הוא הדבר שאמר הקב"ה למשה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה"" (שמות ג יב). יש עוד שלב בדרך לא"י – עם ישראל עוד צריך לקבל את התורה על הר סיני, דבר שיתרחש ממש בזמן קרוב.
"ד"א "כי קרוב הוא". קרוב הדרך לשוב למצרים שנאמר "דרך שלשת ימים נלך במדבר". הקרבה כאן היא של מרחב: מצרים קרובה מדי, ועם ישראל חייב להתרחק, כדי שלא יתפתו לשוב אליה (ניתנה ראש ונשובה מצרים), לפני שיגיעו לחירות נפשית מלאה, שתסיר חשש כזה.
"ד"א, כי קרוב הוא: קרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנא' 'ועתה השבעה לי בא-להים הנה אם תשקור לי לניני ולנכדי' (בראשית כא כג) ועדיין נכדו קיים". כאן, שוב, זמן: עוד לא הגיע הזמן שבו ניתן לתת את הארץ, תוך שחרור ממחויבויות ובריתות קודמות.
"ד"א, כל שכן לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר. אמר הקב"ה: אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ, מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו, והם בטלים מן התורה. אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן, ושותין מי הבאר, והתורה נבללת בגופן. מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושוין להם אוכלי תרומה". ארבעים שנה במדבר אינן בדיעבד. יש תהליך רוחני שאותו צריך העם לעבור, ובו תוטמע בהם התורה, לפני שישבו תחת גפנם ותאנתם. התזונה הפלאית של המן והבאר, היא חלק מקבלת התורה – התורה נבללת בגופן.
"ד"א כי קרוב הוא: כל שכן לא הביאן המקום בפשוטה, אלא כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ, עמדו ושרפו כל הזרעים וקצצו כל האילנות וסתרו את הבנינים וסתמו את המעינות. אמר הקב"ה לא הבטחתים לאבותם שאכניסן לארץ חריבה, אלא לארץ מלאה כל טוב שנא' 'ובתים מלאים כל טוב', (דברים ו יא) אלא הריני מקיפן במדבר ארבעים שנה, עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו".
גם הארץ צריכה לעבור תהליך של הכנה לקראתם, ושלושה ימים אינם מספיק זמן כדי להכין להם בית ראוי אחרי ההרס המכוון של הכנענים. נדרשת סבלנות כדי להגיע אל המנוחה והנחלה.
(בשלח תשפ"ב)