צריכים להיזהר תמיד לשאת מבט אל מי שמעל לשליח, ולקוות לשליחים שיש בהם ענווה ולא שכרון כח
לקראת סוף הפרשה, אנחנו שומעים על מלאך שיישלח אל ישראל.
הפסוקים מספרים, מצד אחד, על מלאך שומר בדרך המביאם אל ארץ ישראל, ומצד שני כוללים גם אזהרה לשמוע בקולו "כי לא ישא לפשעיכם". בהמשך מופיעה גם אזהרה שלא לעבוד לאלוהי העמים בארץ.
מי הוא המלאך?
לפי המכילתא, מדובר פשוט בנביא. שליח של הקב"ה להנחות את ישראל ולהזהיר אותם (מכילתא דרשב"י, שם): "'הנה אנכי שלח מלאך לפניך' – זה נביא. וכן הוא אומר: 'ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים' (שופ' ב א). 'לפניך'- שיהא מאיר לפניך כנר שהוא מאיר לכל הבית. 'לשמרך'- בדרך להזהירך על דברי תורה…".
אלא, שמדרשים שונים מכירים גם בסוגי מלאכים אחרים. כמו המלאכים של סולם יעקב, הנחשבים לשרים של האומות.
מצד אחד – יש שלילה בהיזקקות למלאך, שליח, ולא להנהגה ישירה של הקב"ה, כפי שהיה ביציאת מצרים (שמו"ר לב): "כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה […] ולא רציתם, אלא חבלתם מעשיכם, ואמרתם לעגל: 'אלה אלהיך ישראל', ולכך… מה עובדי כוכבים משתמשים בשרים אף אתם כן. שנאמר: 'הנה אנכי שולח מלאך'…". בגלל חטא העגל, לא יזכו ישראל להנהגה ישירה, אלא באמצעות המלאך (ואולי לומד המדרש גם מסמיכות הדברים בפסוקים והאזהרה על ע"ז).
מצד שני – מלאך הוא חלק מהנהגת הקב"ה עוד מימי האבות: "הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה למשה: הם מי ששמר את האבות, הוא ישמור את הבנים. וכן אתה מוצא באברהם, כשבירך את יצחק בנו אמר לו: 'ה' א-להי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך'. ויעקב אבינו מה אמר לבניו 'המלאך הגואל אותי' וגו' אמר להם: הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אף עכשיו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים […]".
לקב"ה יש שליחים בעולמו. האחריות של האדם היא לדעת שבכל מקרה השליח הוא רק שליח. חטא העגל ועבודה זרה היא הפיכת השליח לא-ל, ושכחת הקב"ה. לכן, דווקא בדיבור על המלאך יש להדגיש את הסכנה שבעבודה הזרה. האבות ידעו את סדר הדברים הנכון. אם נרצה את ברכתם, אנחנו וגם השליחים שלנו, צריכים להיזהר תמיד לשאת מבט אל מי שמעל לשליח, ולקוות לשליחים שיש בהם ענווה ולא שכרון כח.
(משפטים תשפ"ג)