רפואה מונעת

בימינו חובה למול את ערלת הלב הן בתחום הרוחני והן בתחום הנכונות לגלות אחריות אישית

בתום שנתיים לתקופה הקורונה הולכים ומשתנים דרכי ההתנהלות של החברה הישראלית. עידן המגפה החל עם הוראות מדוקדקות שהונחתו על-ידי הממסד הרפואי וקברניטי המדינה, ונשמרו בקפדנות על-ידי רוב האזרחים, ואלה הומרו לאחרונה בהנחיות נזילות ובהמלצות כלליות, כאשר מרכז הכובד של ההתמודדות עם הנגיף מושם על כתפיהם של אזרחי ישראל שנדרשים לגלות אחריות אישית.

לאחריות אישית בענייני בריאות קוראים בדרך כלל: רפואה מונעת, וזו מופיעה לראשונה בפרשתנו. ה' מבטיח לבני ישראל: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". חז"ל שואלים: "וכי מאחר שלא שָׂם – רפואה למה?" (סנהדרין קא, א). מדוע צריך ה' לרפאנו אם הוא לא ישים עלינו מחלות? התשובה לכך היא שה' ירפא את עמו ישראל ברפואה מונעת, וממילא לא יושמו עלינו מחלות.

ראש המדברים בנושא רפואה מונעת היה הרמב"ם, שקבע כי רוב המחלות שהאדם חולה בהן הן באשמתו, בשל חוסר הקפדתו על הבריאות בהיותו בריא. מקובל לומר בשם הרמב"ם שהמילה "בריאות" היא ראשי תיבות של שלושת הכללים שמונעים הידרדרות בריאותית: "בולם רוגזו, ימעיט אוכלו ויגביר תנועתו". למיטב ידיעתי פתגם זה לא מופיע בכתבי הנשר הגדול, אולם הוא מתמצת היטב את תפיסתו בעניין הרפואה המונעת. הוא כתב בספרו "הנהגת הבריאות" שהתחום החשוב ביותר ברפואה, הוא "הנהגת הבריאות הנמצאת עד שלא תאבד", כלומר, התנהלות נכונה שמשמרת את הבריאות.

הרמב"ם הכניס גם לספרו ההלכתי, "משנה תורה", כללי התנהלות של רפואה מונעת, וכתב בהלכות דעות (ד, כ): "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה… ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו…".

בשנת 1185 החל הרמב"ם לשמש כרופאו של הווזיר אל-פדיל, המשנה למלך, ומאוחר יותר של המלך אלאפדל בנו של צלאח א-דין. מסופר שמלך מצרים, שאל אותו כעבור שנים: "כיצד אדע שאתה רופא גדול, הרי אף פעם אינני חולה?" ענה לו הרמב"ם: "היא הנותנת, אני מונע ממך כל חולי".

תפיסת הרמב"ם שמה את הדגש על שלושה מרכיבים: תזונה נכונה, רגיעה נפשית ופעילות גופנית. כיום מוסיפים לכך גם הקפדה על היגיינה, הימנעות מעישון, שינה מספקת והימנעות מחומרים רעילים ומזיקים. הרפואה המונעת של זמננו עוסקת לא רק בקיום אורח חיים בריא, אלא גם בחיסונים מפני מחלות, בדיקות תקופתיות לזיהוי מוקדם של מחלות, ושימוש בשיטות שונות להכחדת גורמי מחלה. מי שנמנע מלהיעזר בפירות אלה של המחקר הרפואי, מואס בחסדי ה', ולדברי הגמרא (ברכות לב, ב) עובר על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים, ד, טו).

בין גדולי ישראל שעסקו במתן טעמים למצוות ניתן למצוא מצוות רבות שהוסברו בין השאר כמונעות מחלות: מצוות הקשורות בכשרות, דיני דמים וטהרה, מצות המילה, ניקיון המחנה, דיני נגעים וצרעת, טומאת מת וטומאות נוספות. הרב קוק בהקדמה לספרו "שבת הארץ" (עמ' ח-ט) אף הסביר את מצוות השמיטה כהחזרה של האדם אל טבעו הרענן, כך שלא יצטרך רפואות למחלות.

ישנן עדויות לכך שיהודים נפגעו פחות במגיפות הגדולות שהיכו באירופה, כגון מגפות הדבר ואבעבועות שחורות, וזו הייתה כנראה אחת הסיבות להאשמת היהודים במגיפות ולפוגרומים. ר' יוסף הכהן בספרו "עמק הבכא" (1348) מצטט את ר"ח גאליפאפה שהסביר כי ההקפדה על היגיינה שנובעת מדרישות ההלכה היא שהגנה על יהודים.

יושם אל לב שהפסוק שבפרשתנו מדבר דווקא על הגנה על-טבעית ממחלות שבה "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ…".

החתם סופר פירש שהמחלה המוזכרת כאן בלשון יחיד ובהא הידיעה היא מחלה ספציפית אשר ה' שם במצרים: ערלת הלב. ה' הכביד את לב פרעה לבלתי יכולת לשוב, וזו, לדבריו, מחלת המחלות. דומה שבימינו חובה למול את ערלת הלב הן בתחום הרוחני והן בתחום הנכונות לגלות אחריות אישית, ולהשתמש בכל אמצעי המניעה האפשריים כדי שנזכה לצאת מהמגפה לפריחה ולבלוב מחודשים.

(בשלח תשפ"ב)