ימינה שמאלה והלאה

משילות בנגב?

אנשי קק"ל פתחו באחרונה במבצע נטיעות רחב באזור יער יתיר. בשבוע שעבר הקק"לניקים נאלצו להפסיק את הנטיעות לאחר שמאות בדואים הפריעו להם בעבודתם. יש אומרים, שההוראה לחדול מנטיעות הגיעה מ'למעלה' בגלל שמחמוד עבאס, ששואב כוח פוליטי מהבדואים בנגב, (אחד מהח"כים ברשימתו הוא נציגם), התעצבן ופנה למי שפנה. השבוע חזרו עובדי קק"ל לנטוע, כשהם מלווים במאות שוטרים. משילות, אמרנו? סיעת רע"מ החרימה, בעקבות הנטיעות האלה בנגב, את דיוני המליאה בכנסת, ויצאה לשטח. שיחרימו. למי אכפת? ולמה רק ליום אחד? יו"ר רע"מ ח"כ מנסור עבאס, אמר בתגובה לחידוש הנטיעות בנגב: "נתניהו הסכים להפסיק את הנטיעות בנגב בשנת 2020. אין שום מקום לחדש אותן היום, במיוחד כשאנחנו מקדמים מתווה הוגן שיאפשר לאזרחים הבדואים לחיות ולהתפרנס בכבוד. הבדואים לא פולשים. הם נולדו כאן ויישארו כאן. עץ לא חשוב יותר מבן אדם". אני מקווה שמישהו בממשלה הזו הבהיר לחברי הכנסת מרע"מ, שותפיו של בנט בקואליציה, שיש גבול לכל תעלול, וכדאי (גם להם) ששיכרון הכוח לא יעלה להם את ה… לראש. גם כדאי שיבהירו לנציגם של אותם בדואים, שאם החברים שלהם בשטח יעקרו את הנטיעות החדשות, הם יכולים לשכוח מכל מיני מתנות שבנט תפר להם. (אני יודע, מחשבה נאיבית שלי, אבל דווקא כמי שעקרונית אינו מתנגד לשיפור איכות החיים שלהם שם, יש לדעתי לנקוט בכלל הידוע: יתנו- יקבלו. יפריעו- יינזקו). כמה חולשה יכולה ממשלה אחת לשדר?

כל הפוסל במומו פוסל

השר לשירותי דת, מתן כהנא, מינה לאחר היוועצות עם רבנים מובילים בציונות הדתית, כמו הרב חיים דרוקמן והרב יעקב מדן, את הדיין הרב בניהו ברונר לראש מערך הגיור. הרב ברונר הוא אב בית דין לממונות ולגיור בבתי דין בצפת ובחיפה, בוגר ישיבת ״מרכז הרב״ והכולל לדיינות בפסגות. רב הגרעין התורני בצפת, מאז הגיעו לשם לפני כ-30 שנה, וכן, (גם) ראש מערך ההוראה של ארגון רבני צהר. הסייפא הזו (שייכות לצהר) הייתה לו לרועץ במינויים לדיינות לפני כשנתיים. עם פרסום המינוי השבוע, הקשר שלו לצהר היה  יותר מדי עבור שני חברי כנסת. האחד חרדי רשמי והאחר חרדי עם כסות של כיפה סרוגה. הראשון- ח"כ הרב משה גפני מ'יהדות התורה', שהגדיר את המינוי של הרב ברונר לראש מערך הגיור כ"העמדת צלם בהיכל" (לא פחות!!!), והשני, אדון ח"כ אבי מעוז (יו"ר מפלגת נעם מבית מדרשו של הרב טאו), כיום ב'מפלגת הציונות הדתית', הרואה במינוי זה, כמו גם בכל מתווה הגיור של כהנא, פגיעה ברבנות הראשית.

שר הדתות כהנא השיב לגפני: ‏"ח"כ גפני, הפסקנו לעבוד אצלך. תחפש ילדי כאפות אחרים. הרב בניהו ברונר הוא דיין ותלמיד חכם חשוב. אתה האדם האחרון שהוא צריך ממנו מכתבי הסכמה".

נקודת זכות אני מוצא בתגובתם של חה"כ בצלאל סמוטריץ' ועמיתו חה"כ סופר בעניין. סמוטריץ', על אף העדר הכימייה בינו לצהר, אמר כי ‏"הרב בניהו ברונר הוא תלמיד חכם ודיין חשוב וראוי מאוד לתפקידו. מדובר במינוי ראוי ואני מאחל לו הצלחה גדולה בתפקידו". ח"כ אופיר סופר ממפלגתו אף היה חד יותר: "‏מעבר להיבט הערכי ופגיעתו החמורה של ח"כ גפני ברב ברונר, מדובר בהתבטאות אומללה ערכית ואכן גם אומללה פוליטית שפוגעת בחוסנה של האופוזיציה". אישית, מגפני כבר מזמן אין לי ציפיות. ח"כ מוכשר, אבל פה גדול. מאוד. בעיניים שלי, הכיפה של ח"כ אבי מעוז, היא היותר מתעתעת, בכך שעשויים לטעות בו שהוא 'משלנו'. וממש לא.

לא רובוטים

בנוהג שבעולם, שההפסד נשאר יתום, בעוד להצלחה יש כתובת אחת. כך מרגישים חברי כנסת מסיעת 'ימינה'. מנהיגם, בנט, מכהן כראש ממשלה, נפגש או לפחות מדבר עם עולם (בצל ביקורת חריפה מבית), נחשף לסודות המדינה, עושה קולות כאילו הוא מנהל את המדינה (לא כל כך ברור האם. ראו את הכאוס בבריאות, למשל), אבל הם, חברי הכנסת, נאלצים (חלקם מכוח החוק הנורבגי) לעשות את העובדה השחורה בכנסת, להתעמת בוועדות ובמליאה, לקפץ בין בריתות וחתונות ובכל מקום לחטוף על הראש מצד מאוכזבי 'ימינה' הרבים. מרגישים כאילו הופקרו בשטח. בישיבת הסיעה הסגורה השבוע (בהעדרו של בנט בגלל בידוד) הביעו שקד ואורבך קצת מכאביי הבטן שלהם. האם פרפורי הגסיסה של 'ימינה'? האם אחד מהם, מרוב ייאוש, יעשה מעשה ח"כ שיקלי ויפרוש מהם? (מעריך שלא). ואם כן, האם יהיה בכך כדי להחזיר לעצמו מעט מהכבוד וההערכה שאבדו לו במחנה הימין?

יד רוחצת יד?

במסגרת המאמצים לטרפד את מתווה הגיור, שוחח ח״כ יעקב אשר ('יהדות התורה') עם בכירים במפלגת רעמ והבהיר להם כי מצופה מהם שלא להתערב בחוק הלכתי, כלומר חוק הגיור. כלומר, תשאירו את זה ליהודים (מעניין אם היה פונה אליהם כך לו היו מתנגדים למתווה). ח"כ אשר אמר להם, עפ"י דיווח ב'קול החרדי': "אל תחצו את הקו האדום. התחשבנו ברגישויות שלכם בשעתו בחוק המואזין, מצפים מכם לנהוג באופן דומה. אנחנו לא מתערבים במיהו מוסלמי, אתם אל תתערבו במיהו יהודי״. הגיון בבקשתו – יש, אבל מי מחפש הגיון בכנסת? בכנסת כללי המשחק שונים לגמרי. יחסי כוחות, מאבקים, תככנות. הגיון וצדק הם לא הצדדים החזקים שם. ככל הידוע, בסיעות החרדיות מצפים לשיתוף-פעולה מצד הסיעות הערביות גם בנושא חוק הגיוס. מסתבר, שגם אלה שזה מקרוב תקפו את בנט על שיתוף הפעולה שלו עם הסיעות הערביות, מרשים זאת לעצמם, כשהם צריכים. צביעות קוראים לזה?

מחיר התמיכה

לא רק אידיאולוגיה וג'ובים מניעים יהודים טובים להיות פעילים פוליטיים. גם לאמוציות יש חלק בכך. מה שמביא לא אחת לכך שבעת חילוקי דעות, האמוציות גוברות על קור הרוח ועל שיקול הדעת. אני מניח שכולנו בדעה שמותר שיהיו חילוקי דעות והשפעות, גם בתחום המדיני. מותר כמובן לא להסכים, אפילו לכעוס, אבל בפרופורציות. ולמה ההקדמה הזו? ראש מטה השטח של 'ימינה' בשומרון, בארבע מערכות בחירות האחרונות, חיים אטיאס, הודיע בקבוצות המפלגה: "אני נאלץ בלב כבד לקחת הפסקה מתמיכה פעילה בימינה ולעבור למאחורי הקלעים עד יעבור זעם". באתר סרוגים נמסר שאטיאס הוסיף שהביקורת (שאת חלקה הוא מצדיק) שהוא סופג בחצי השנה האחרונה כבר "פוגעת במירקם המשפחתי, הקהילתי ובעיקר בי אישית". פירוש רש"י- כתף קרה, אם לא יותר מכך, מצד הקרובים לו. ראוי? נכון? (לטעמי, כמובן לא). "חברות ומשפחתיות היא מעל כל פוליטיקה", הוסיף (צודק), ומסקנתו- פסק זמן מתמיכה פעילה ב'ימינה' ומעבר שלו אל מאחורי הקלעים. מצד אחד- לא בטוח שזה יספק את אלה שהוא חפץ בקשר טוב איתם. מצד שני- סביר שמצב 'ימינה' בשומרון כיום כל כך על הפנים, שרק קוסם יוכל לסייע להם שם.

"זו סיבה להפלת ממשלה"

אם למישהו חסרות סיבות מדוע הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה, ועדיף כמה שיותר מהר, הנה בא ראש ישיבת ההסדר בשדרות, הרב דוד פנדל, ובהכרזה שלו בפני מחאת פורום "תורתם אומנותן", של נשות אברכים בציונות הדתית, שהתקיימה בשדרות, פנה הרב פנדל, בין היתר, לחברי מפלגת 'ימינה' ואמר: "אם באמת ליברמן רוצה – על מטה לחמם של אברכים – להפסיק לימודי תורה בישראל, ובכך לשבור את הממשלה ולהתפטר, הוא לא יעשה את זה, אבל אם זה מה שהוא רוצה – שיעשה. על זה צריכה ליפול הממשלה". מישהו חושב על סיבות חזקות יותר?

(בשלח תשפ"ב)