סמכות אינה הטלת מורא

הורה, מנהיג, מפקד, מנהל – סמכותיים, אינם אלו המטילים מורה על הכפופים להם

עד להופעתו בפרשה, לא ידענו הרבה על יתרו חותן משה. בפרשתנו הוא זוכה לפרשה שתקרא על שמו, וזה לא דבר קטן. היותו כהן מדיין, לא הייתה מזכה אותו מן הסתם בכבוד זה, מה שנותר אם כן הן רק עצותיו המועילות למשה רבנו. בתחילת החומש משה רבנו מציל את בנותיו מידי הרועים על אף שהוא כהן מדיין, והיום הוא 'מציל' את משה מקריסה מידי המוני העם השוחרים לפתחו.

את מקומו ההיסטורי תופס יתרו בשל עצותיו על מערכת המשפט המתהווה. משה מקבל את עצותיו ולאחר מכן הוא משלחו חזרה לארצו. ככהן מדיין הוא מצהיר הצהרה שודאי עשתה גלים במזרח התיכון. "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל הא-לוהים" (שמות יח, יא). אין ספק כי מדובר על אישיות חיובית מאוד ומדרשי חז"ל משלימים את התמונה כמעט מכל זווית אפשרית.

בעולם הרודני דאז, הוא משיא למשה עצה מאוד חשובה. הוא מבקש ממנו להאציל סמכויות, לחלק את הנטל, ליצור מערכת הירארכית משפטית, להתחלק בסמכויותיו עם אנשים רבים. דווקא כהן מדיין, המגיע מרחוק, מציע למנות שרי עשרות, מאות ואלפים. זוהי 'דמוקרטיה' רחוקה מאוד מרודנות טיפוסית של המלכים באותה עת.

אבל יש לשים לב, הלוז בהצעתו הוא 'הסמכות' במשמעות שונה לחלוטין ממה שהיינו יכולים לצפות במקרה זה. הסמכות בת ימינו (הורית, פיקודית או הנהגתית) נושלה מן הקונוטציה החיובית שלה כפי שיתרו יעץ למשה. מקורה של המילה הוא לסמוך, לא לשלוט ולא להטיל מרות. סמכות אינה רודנות או אדנות שכן מקורן של אלו הוא בכוח שיש בידי הרודן או האדון.

הורה, מנהיג, מפקד, מנהל – סמכותיים, אינם אלו המטילים מורה על הכפופים להם (וההיסטוריה הישראלית מלאה באלו), הם מקרינים סמכות באמצעות דוגמה אישית, ענווה וצניעות. עצות אלו 'נפלו כפרי בשל' וכמוזיקה נפלאה באוזניו של משה רבינו המחזיק האולטימטיבי בכל התכונות הנפלאות הללו.

אפשר שזה המפתח לתשובה על השאלה הקשה, וכי משה לא ידע ולא שמע על 'מבנה הירארכי משפטי'? מה חידש יתרו בסופו של דבר? מדוע לומדים אותו בשיעור הראשון בכל המחלקות לניהול ברחבי העולם?

משה ידע גם ידע, אבל הוא, בגודל צניעותו, לא היה יכול מעצמו להציע הצעה כזו המעמידה אותו בראש הפירמידה. הנהון הראש של זקני ישראל לעצת יתרו נתן למשה את האישור הסופי לעבור לשיטת משפט שונה מקודמתה.

(יתרו תשפ"ב)