הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)דוד בן גוריון, בנאום שנשא ביום העצמאות השביעי למדינה, אמר: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים"!
מסורת פרשנית ענפה עוסקת בשאלה האם המפגש בין יתרו ומשה קדם למעמד הר סיני או ארע לאחריו. הפרשנויות השונות מתבססות על הפסוק הפותח את הפרשה, "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" (שמות י"ח, א'). מה הדבר ששמע יתרו? האם הגיעה שמועה לאוזניו אודות יציאת מצרים והניצחון במלחמה בעמלק, או אודות המעמד של מתן תורה או את קריעת ים סוף? (ע"פ זבחים קט"ז ע"א).
אבן עזרא כותב שמכיוון שהזכירה התורה את "הרעה שעשה עמלק לישראל", וכתוב "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ד' לְיִשְׂרָאֵל" (שם, שם, ט'), "הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל…ונתן למשה וישראל עצה טובה ונכונה". אבן עזרא רואה בסיפור בואו של יתרו אל מחנה ישראל יחידה נבדלת, שמצאה את מקומה לפני פרשת מתן תורה, על מנת להפריד בין מעשה העמלק שקדם לה, בפרשת 'בשלח', לבין סיפור מתן תורה. לדעתו, מבחינת סדר העניינים, בואו של יתרו אל מחנה ישראל מאוחר למעמד הר סיני ומתן תורה. אבן עזרא מסביר שלמרות סדר הפרקים, יתרו הגיע אחרי מתן תורה. הוא גם מביא הוכחה מפרט אחד בסיפור של יתרו. יתרו רואה שיש תור ארוך של אנשים המחכים לשאול את פי משה, ומשה מסביר – "כי יהיה להם דבר באו אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו". מובן מכך שיש להם כבר תורת אלוקים, ואז ברור שמדובר בסיפור שקרה אחרי מתן תורה. יתרו יהיה חלק ממתן תורה. יתרו הוא נציגן של האומות מתוך ועל יסוד דבר ד' לישראל.
"העולם כולו נגדנו זה ניגון עתיק יומין". כך כתב יורם טהר לב, מחבר הפזמון, שציין תחושה עמוקה של בגידת הידידים ששררה בארץ בימים בהם נכתב השיר, 1969.
יתרו החל את חייו כולו שקוע בעבודה זרה, פיטם עגלים לעבודה זרה, ולא הניח עבודה זרה שלא עבד אותה (סוטה מ"ג ע"א, מכילתא יתרו א'). כשהבין שטעה ויתר על מעמדו, "וקרא לבני עירו ואמר להם, עד עכשיו הייתי משמש אתכם, עכשיו זקן אני, בחרו לכם כומר אחר, והוציא להם כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם" (שמו"ר א' ל"ב). יתרו מייצג את הגוי הערכי, שמוכן לסכן אפילו את מעמדו למען עקרונות וערכים. דווקא אותו עובד עבודה זרה מובהק מגיע לאמונה של ממש בקדוש ברוך הוא. יתרו מגיע למחנה ישראל וזוכה שם לכבוד גדול. אף על פי כן הוא אינו נשאר במחנה ישראל אלא מתעקש לשוב אל ארצו ואל מולדתו. לפי המכילתא יתרו אינו מסתפק באושרו האישי בבחינת אני את נפשי הצלתי, אלא הולך לגייר לכל בני מדינתו (יתרו א' ב'). במדרש אחר מופיע נימוק ערכי "כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, מה יעשה הנר בין חמה ללבנה, אתה חמה ואהרן לבנה" (מדרש הגדול י"ח כ"ו), טענתו של יתרו היא שבמדין הוא יביא תועלת גדולה יותר מאשר במחנה ישראל.
לצד אומות מרושעות ואכזריות כמו עמלק, ישנן אומות בנות ברית הראויות להערכה ולכבוד
יתרו אומנם שייך ל"משפחה". אחרי הכל הוא חותנו של משה. ועם זאת, הוא הזר הראשון שמהלל את סגולותיהם של ישראל. לביקורו נודעת חשיבות מרובה. הוא מלמד ש"לא כל העולם נגדנו". יתכן שיש כאן רעיון עמוק יותר. התורה חפצה לעשות ניגוד בין עמלק ובין יתרו, לאחר המלחמה הקשה בעמלק, והציווי למחות את זכרו מתחת השמיים.
בתחילת פרשת יתרו אנו פוגשים בנושא אחר לחלוטין – ביקורו של יתרו חותן משה, והעצה הארגונית-משפטית שהוא מציע. זאת כדי להציג את המורכבות של המפגש בין העם היהודי ובין העולם הרחב. יש דברים שליליים בעולם, אבל יש גם דברים חיוביים. יש ששונאים את העם היהודי, ויש גם חסידי אומות העולם. נראה שהתורה מנסה להעביר לנו מסר בדבר המורכבות של יחסינו עם אומות העולם. לצד אומות מרושעות ואכזריות כמו עמלק, ישנן אומות בנות ברית הראויות להערכה ולכבוד. התורה סומכת זה לזה שני מפגשים עם הגויים, מפגש אחד טראומטי וכואב, והשני מלבב ומועיל. מי שמצליח להכיר שיש יתרו ולעומתו יש עמלק מגיע להבנה יותר עמוקה ונכונה.
בעל "אור החיים" הקדוש, רבי חיים בן עטר, למד מכאן כלל גדול נוסף. בעצותיו הטובות, מלמד אותנו יתרו ש"יש חוכמה בגויים". לא כל החוכמה מצויה בידינו. חכמה אנושית שכלית וניסיון חיים הם דברים שיכולים להיות לכל אדם מכל אומה ולשון. הרמב"ם בתחילת הקדמתו למסכת אבות ('שמונה פרקים') כותב, "ודע, כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים… הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים (חכמי ישראל)… ומדברי הפילוסופים גם כן ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה". על הפילוסוף אריסטו כותב הרמב"ם, "הוא אשר לימד לבני אדם את דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה" ("מורה הנבוכים").
התקופה המשמעותית בה אנו נמצאים היא המשך הבירור בבניית היחס הנכון של מדינת ישראל אל אומות העולם. מדינת ישראל יכולה לשתף פעולה עם מדינות אחרות בתחומים שונים, אולם היא אל לה להיטמע בין שכנותיה. ייחודו הבסיסי של עם ישראל בין האומות אינו מאפשר את הדבר. ייחודו של עם ישראל בין העמים קיים, אפוא, הן בהווה והן באחרית הימים, הן במובן ההיסטורי והן במובן המטא-היסטורי. עם ישראל אינו פועל ומתפקד לפי חוקי ההיסטוריה הרגילים, אלא לפי מערכת חוקים שונה.
